תגיות

, , , , , , , , , ,

עכשיו לא אוכלים שטויות, יש ארוחת צהריים

עכשיו לא אוכלים שטויות, יש ארוחת צהריים

1. "אני לא יכול להבין אותך עם המוצץ בפה". ברור, כי כשילד בן שנתיים מוציא את המוצץ מהפה הוא מסביר במדויק מה מפריע לו. המוצץ הוא הבעיה – ולא, למשל, העובדה שהוא עדיין לא יודע לדבר.   

2. "אתה עייף. לך לישון וכשתקום נשמע את השיר שביקשת". במילים אחרות: שחרר, נשמה שלי. אבא תשוש/עסוק/רואה כדורגל/רוצה שעה אחת שקטה בלי להאזין ל"עוגה עוגה". אגב, אבא בונה על זה שכשתתעורר תשכח מההבטחות שלו ותרצה את אימא.

3. "אתה יכול גם לבד, אתה לא צריך אותי". האח הגדול של משפט 2. אתה יכול לבד – משמע תתמודד כי לי נגמרו הכוחות. מדהים באיזו מהירות המשפט הזה מתהפך לחלוטין ל"אתה לא יכול לבד, אבא בא לעזור לך". כי אין דבר מפחיד יותר מלגלות שהגמד שמסתובב אצלך בבית כבר לא צריך אותך.

>>>10 משפטים שתצטערו שאמרתם
>>>10 משפטים שרק רווקים יכולים להגיד
>>>10 משפטים שדורשים ועדת חקירה
>>>10 משפטים שמוכיחים שהזדקנתם

4. "אם לא תתנהג יפה – אנחנו חוזרים עכשיו הביתה". כן. אנחנו נקום באמצע הארוחה המשפחתית במסעדה, בזמן שכולם עוד לועסים את המנה העיקרית, נארוז את הדברים שלנו ונוותר על המוס שוקולד בסוף – רק בגלל שאתה עושה קצת בלגן. אחר כך ניסע הביתה זועפים כי זו הדרך שלנו לחנך אותך. הפחד הכי גדול של כל הורה הוא שהילד שמולו יגלה כי מדובר באיום שקרי, ויעשה מה שבראש שלו בידיעה שהוא בלתי מנוצח.

5. "קיבלת מכה? בוא אני אתן לך נשיקה וזה יעבור". בעידן שבו פרופסורים מובילים באקדמיה מקבלים תקציבי ענק לחקור שטויות, מישהו צריך לבדוק מה האפקט הפיזי של נשיקה ואיך זה שילדים מאמינים עד גיל מאוחר שזה באמת מרגיע את הכאב. הגרסה המשודרגת היא: "קיבלת מכה מהשולחן? בוא נגיד לשולחן שזה לא יפה". אם הורות בנויה על הקרבה (והיא בנויה על הקרבה), שיחות נפש עם עצמים דוממים הן אחת מנקודות השיא. אבל היי, השולחן התנצל, הילד נרגע וכעת אתם משוכנעים שאפשר להגיע לשלום עולמי, אם מישהו רק ייתן לכם לתווך בין הצדדים. (כדאי לקרוא את התגובה של הגולשת לי שמסבירה את כוחה המדעי של הנשיקה).

6. "למה אתה לא רוצה לאכול את זה? זה מאוד טעים". אז נכון, אתם לא הייתם אוכלים את הדייסה הדוחה הזו גם אם הייתם מקבלים הבטחה לחיי נצח. אבל זה בריא לו, וסבתא שלו אמרה שגם אתם אכלתם את זה כשהייתם קטנים וחוץ מזה, מה הוא מבין בגסטרונומיה? הוא ילד.

7. "עכשיו לא אוכלים שטויות, יש ארוחת צהריים". צודקים. אבל המשפט הזה היה אמין יותר אם לא הייתם דוחפים לפה שתי דקות לפני שאמרתם אותו שני רוגלעך. כדאי לנקות את הפירורים מהשפה העליונה ורק אחר כך לקבוע באופן נחרץ מה התפריט לשעות הקרובות.

8. "עכשיו אוספים את כל הצעצועים שפיזרת". בפועל זה אומר שאתם אוספים את הצעצועים שהילד פיזר ומתייחסים אליו כשותף. בכל פעם שהוא מואיל בטובו להביא את אחד מחלקי הלגו שהשליך ברחבי הבית אתם מריעים לו בהתלהבות כאילו שהוא עושה לכם טובה גדולה. אולי הגיע הזמן לבקש ממנו להשתתף גם בתשלומי הארנונה. כי אם כבר מלמדים אותו על אחריות – אז עד הסוף.

9. "כל הכבוד, אתה ילד גדול". ילד גדול ביחס למי? ומה כזה מכובד בלהיות ילד גדול? הנה, הבן של השכנים מרח בוץ על הדלת בכניסה לבניין, והוא כבר בן חמש. אז אולי לא תמיד זו מחמאה כל כך מוצלחת.

10. "אני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר בעולם, ילד שלי". הבטחתם בלי שום כוונה לקיים, שיקרתם, עיגלתם פינות, התעלמתם לחלוטין מהרצונות שלו, כעסתם עליו ושלחתם אותו לישון כדי שתוכלו לנוח. אז בסוף היום, בכל יום, אולי כדאי לספר לו שהוא מהות החיים עבורכם ושגם אם לא תמיד אתם הורים מושלמים (ורוב ההורים אינם מושלמים) אתם באמת אוהבים אותו. זה יסייע לו לסבול אתכם בפעם הבאה שלא תרשו לו לאכול עוגייה לפני ארוחת צהריים.

אהבתם את הפוסט? יש עוד הרבה כאלה:

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.