תגיות

, , , , , , , , , , , ,

ילד מצייר

אני אומר לכם, זה דור אחר

1. בתקופתי. פעם היה כאן אחרת. טוב ונעים יותר. זה היה אי שם בנעוריי, לפני מספר רב של שנים. אנשים בירכו זה את זה ברחובות, ברבורים שייטו להנאתם באגמים כחלחלים, לא הייתה אלימות בטלוויזיה, ואף אחד לא שמע על זיהום אוויר או על שחיתות פוליטית. הילדים היו טובים יותר (ראו סעיף 3), החיים היו פשוטים יותר (ראו סעיף 7) והמוצרים היו זולים יותר (ראו משרד האוצר). אבל זה היה, כאמור, בתקופתי. היום הכול אחרת.

2. איפה שהיה פעם. התחבורה השתנתה; מבנים היסטוריים נמחקו ובמקומם נבנו קניונים; רחובות שינו את שמם ואת אופיים; ובכלל, אנחנו חיים בעידן שבו לא צריך לקבל הנחיות מאיש, יש לנו סמארטפונים. ועדיין, האזרחים הוותיקים שבינינו (גיל 30 +) אוהבים להסביר באמצעות מה שהיה – ולא מה שקיים. איך אתה מגיע לבית של אלעד? עובר איפה שהיה פעם ביטוח לאומי, ממשיך ברחוב שהיה בו פעם בית הקפה של אבא של אודי, ועוצר איפה שהיינו יושבים פעם על הספסלים. או שפשוט קח את הכתובת ושים ב"ווייז".

>>>רוצים עוד 10 משפטים?

3. אני אומר לכם, זה דור אחר. יש הנאה לא מוסברת מהיכולת להביט על ילדים ולהגדיר אותם כ"דור אחר". כי מה הם מבינים, החבורה המפונקת הזו שלא ייבשה ביצות, לא עדרה בנגב ולא כבשה את הכותל. אז מה אם הם רק בני שנתיים. בגילם כבר התאמנו לקראת הגיוס וקיימנו דיונים על חשיבות הקולקטיב בחברה הישראלית. או לפחות שיחקנו בחול עם דלי ומגרפה.

4. אני לא הייתי מעז לדבר ככה אל ההורים שלי. והנה הבעיה עם ה"דור האחר" הזה: החוצפה וחוסר הכבוד שלו אלינו. איכשהו הצלחנו להפיל את האשמה על הילדים שלנו. אנחנו מתגעגעים לסמכות הורית ולחינוך נוקשה אבל לא מסוגלים לסרב לילדה שדורשת בצווחות במבה בסופר, או לשלוח לחדר ילד שאמר לנו שאנחנו חרא של הורים. ואגב, אני דיברתי לאבא שלי איך שאני רוצה. מאימא שלי מתתי מפחד.

5. תלמד משהו מהניסיון שלי. הוא אמנם לא רב. חוץ מלטייל בדרום אמריקה, ללמוד במוסד אקדמי בינוני ולספר לכולם שאני כותב ספר או מקים סטארט-אפ לא עשיתי כלום. אבל אם אתה צריך הוראות איך מכינים חביתה – אני הכתובת שלך.

6. טוב, אני הולך לנמנם קצת. בגיל 18 יכולתי לצאת למועדון, ללכת משם ישר לים, לעבור בדרך חזרה הביתה בסביח ואחרי שעתיים שינה לצאת לטיול בנחל דרגות. היום אני מחפש דקות מתות, כשאין בבית ילד עם עודף אנרגיה או אישה עם פנקס מטלות, כדי לעצום עיניים. חוץ מזה, אם אתם מתחת לגיל 85 אתם לא מנמנמים – אתם הולכים לישון.

7. למה היינו צריכים את כל הטכנולוגיה הזו? או במילים אחרות: למה מגיע לי כל הטוב הזה? ההוכחה הכי טובה לזִקנה שקפצה עליי היא השנאה שפיתחתי למוצרים מתקדמים. אולי זה קשור לעובדה שכל פעולה שאני עושה עם הטלפון שלי עולה לי בדם, ואילו הגמד שגר איתי בבית ועדיין לא נגמל מחיתולים מתפעל את המכשיר כאילו נולד איתו. מה היה כל כך רע לנו כשהיינו צריכים לשלוח מברקים, להתקשר מטלפון חוגה, לשמוע מוזיקה בטייפ דאבל קאסט ולחמם אוכל בטוסטר אובן?

8. אתם חושבים שאני עובד בחברת חשמל? אז למה כל כך הרבה אורות דולקים בבית? אי אפשר להזדקן באמת בלי לאמץ משפטי מפתח ששמענו אלפי פעמים מההורים שלנו. ואם כבר משפט מפתח – לזה עם חברת חשמל יש מקום נכבד בפנתיאון. ועוד בענייני פנתיאון: חייבים להזכיר את "תסגור את המקרר, זה לא ארון" המיתולוגי.

9. אתה מתגייס? וואו, אני זוכר שהייתי בברית שלך. כי אין דבר כיף יותר מלבשר לעולם שהיינו כאן קודם ושאנחנו ותיקים יותר. באותו ז'אנר אפשר למצוא גם את "וואו, אני מתבייש להגיד לך מתי התגייסתי/ התחלתי לעבוד כאן/ נולדתי".

10. נו, העיקר שכולם בריאים. פעם היינו מאחלים לכולם שיהיו עשירים, או שיכורים, או מאוהבים, או כל דבר אחר חוץ מבריאות. כי בריאות זה משהו שסבתות טרחניות מאחלות, ולא צעירים מגניבים כמו שהיינו. כשהשנים עוברות, ואנחנו מאבדים אנשים אהובים וצופים באחרים קמלים מולנו, אנחנו מבינים מה באמת חשוב. אז הלוואי שנהיה בריאים.

*פורסם לראשונה במגזין הורים וילדים. 

אהבתם את הפוסט? יש עוד הרבה כאלה:

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.