לפעמים אני רוצה להרים טלפון לזאב מספר הג'ונגל ולשאול אותו אם גם הוא מביט בגורים שלו גדלים, ומקווה שהזמן יעצור קצת
במה הוא עסוק כל כך?
"'אין כמוני!' יריע הגור, בתום יום צידו הראשון;
אך היער גדול והגור עוד קטן. שיחשוב וישכב לו לישון".
(רודיארד קיפלינג, ספר הג'ונגל, ממשלי בלו)
***
"כל הכבוד לי", מריע הדרדס אחרי שהוא מסיים לעשות לבד פיפי בשירותים. הוא יורד מהישבנון, מקפל אותו ומניח אותו בצד. "לא ככה, אבא", הוא נוזף בי. "עכשיו אני הולך לשטוף ידיים". הוא לא רוצה עזרה. הוא רוצה לבד. אחר כך הוא לובש חולצה של פו הדוב ונכנס למיטה העצומה שבדיוק קנינו לו. ובאמת כל הכבוד לו.
***
יש גורים שמתרוצצים עירומים ביער, יש גורים שמתרוצצים עם תחתונים אדומים בדירה בגבעתיים. אלו וגם אלו משוכנעים שהם יודעים הכול. אלו וגם אלו עדיין לא יודעים דבר. ולפעמים אני רוצה להרים טלפון לאבא זאב ולשאול אותו אם גם הוא, כמוני, מביט בגורים שלו גדלים מהר מדי ומקווה שהזמן יעצור. כי בסך הכול, מה יזיק להם עוד חודש עם חיתול? מה יקרה אם יישארו עוד קצת תינוקות? לאן יש למהר?
***
גדל הדרדס שלי. תוך שלושה חודשים הוא הפסיק לבקש בקבוקי מטרנה וכעת הוא דורש כוס שוקו בבוקר. ה-ש' שלו שורקת. שֹוקו. ואני מביט בו ונמס, אבל גם שואל את עצמי מתי הוא פיתח אישיות כזו? מתי הבקשות שלו הפכו לכל כך נחרצות? ממתי הוא יודע מה הוא רוצה? וגם ביער גורי הזאב גדלים, ומסתערים על ציפורים, וכשאבא שלהם נמלט מחום היום למערה הם צועדים לנהר הקרוב להרוות את צימאונם. לבד.
***
גדל הדרדס שלי. הגור שעד לא מזמן חיפש ציצי לינוק ממנו. גבר בן שנתיים וחצי ניצב מולי ומבקש שלא אפריע לו עכשיו כי הוא עסוק. "במה אתה עסוק?" אני שואל, וקצת נעלב. אבל להיעלב מהילד שלך זה לכוסיות. ואני לא כוסית. גם הזאב ביער נעלב כשהגורים שלו מפסיקים לשים עליו?
***
עכשיו לילה. הגורים מצטופפים סביב הזאב. הוא אוסף אותם אליו ומחייך לעצמו. הוא מבסוט. במיטה החדשה שלו ישן הגור. אני ניגש אליו ומביט בו. מוגן ורגוע. נשימותיו אטיות, נינוחות. הוא מתעורר ומסתכל עליי. "אבא, תישן לידי", הוא מבקש. אני מכסה אותו, נשכב לידו, ונותן לו נשיקה. אחר כך אני מחייך לעצמי. גם אני מבסוט.
שיחשוב וישכב לו לישון.
***
אהבתם את הפוסט? יש עוד הרבה כאלה:
אבטיפוס 