תגיות

, , , ,

"לילה טוב אופקי, אני אוהב אותך", אמרתי לו. "גם אני אוהב אותך, אבא", הוא ענה. ואני חיבקתי אותו חזק ודרשתי: "תגיד את זה שוב"

ילד מנשק אבא

עכשיו ניצחתי. יש אהבה באוויר עיבוד תמונה: מישהו עם יותר מדי זמן פנוי

שנתיים, תשעה חודשים ו-18 ימים. בסוף הילד אמר לי "אני אוהב אותך". טוב, הוא לא אמר "אני אוהב אותך, אבא", הוא אמר "גם אני אוהב אותך, אבא". יכול היה להתאמץ יותר, אבל פאק איט. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, וזה יותר טוב מכלום. מלך הנשף אמר לבחורה הכי מכוערת במחזור שהוא אוהב אותה. הנסיך נתן נשיקה לצפרדע.

אני אוהב את הילד הזה. אוהב אותו יותר מכל דבר אחר שאהבתי בחיי. מכור אליו. מאוהב בו. מסניף בהתרגשות את הנאדים שלו. הוא העניק לי זהות. הוא היה הראשון שקרא לי אבא. הוא שדרג אותי מסתם איש למישהו בעל משמעות. הוא נתן לי את רגעי האושר הכי טובים שהיו לי בחיים. חוץ מזה, הוא חכם, ומקסים, וטוב לב, ויפה תואר – אלוהים כמה שהוא יפה הילד הזה – וחריף, ושנון, ונדיב, ומיוחד. ועכשיו הוא אוהב אותי. או "גם אוהב אותי". מה זה משנה?

כשהדרדס היה תינוק הייתי יושב איתו בבתי קפה או מטייל איתו ברחוב, ותוהה לעצמי איך שאר האנשים לא המומים כמוני מהנוכחות האלוהית של הילד שלי. נשבע לכם שכך חשבתי. זו אפילו לא שחצנות, זו פשוט אהבה מטורללת. זו הערצה. איך הם לא מבינים שם, בשולחן מספר 4 שעכשיו הזמינו שקשוקה ולימונדה, שלידם יושב מלאך אמיתי? מה הם תקועים בשקשוקה שלהם? "כמה אני אוהב אותך", הייתי לוחש לילד שלי. ובאמת, כמה שאני אוהב אותו.

ופתאום, לפני חצי שנה, הוא אמר לאימא שלו שהוא אוהב אותה. החרא הקטן. ככה סתם. בלי שהיא עשתה שום דבר מיוחד עבורו. בלי שאישרה לו לאכול שוקולד, או שקנתה לו צעצוע חדש. הוא ניגש אליה ואמר לה שהוא אוהב אותה. ראיתי אותה מסמיקה מהתרגשות. ראיתי שהיא מאושרת. ואני. מה איתי? אני לא נחשב? מה, לא עשיתי מספיק?

"זה יבוא בזמן שלו", הרגיעה אותי האימא שלו. בטח, קל לה להגיד. היא בקבוצת הפרימיום של האהובים כבר כמה חודשים. בשבוע שעבר אפילו אמר לה פתאום "אימא, איזה ריח נעים יש לך". ואני נשכתי את השפתיים ושתקתי. אבל בלילה הרשיתי לו לראות עוד פרק של בוב הבנאי ולאכול במבה, כדי שידע שאני אחלה אבא ושאני הרבה יותר שווה מאימא שלו. חוץ מזה, אני גם מריח פי אלף יותר טוב ממנה.

ועכשיו ניצחתי. זכיתי. שיקפוץ לי כל העולם, לא אכפת לי מכלום. שנתיים, תשעה חודשים ו-18 ימים החלפתי חיתולים, סיפרתי סיפורים, התעוררתי באמצע הלילה, לקחת לגן, החזרתי מהגן, הרמתי על הכתפיים, חינכתי, גידלתי, לימדתי, חיבקתי ונישקתי, בישלתי, קילחתי, סירקתי והלבשתי. צפיתי איתו בסרטונים מצוירים שלא יכולתי לסבול, צבעתי לו את החדר, רקדתי ושרתי איתו, עשיתי לו פרצופים מצחיקים והאזנתי לו כשהיה בהתקפי דיבור. עכשיו תורי.

"לילה טוב אופקי, תדע שאני אוהב אותך", אמרתי לו. "גם אני אוהב אותך, אבא", הוא ענה. ואני קפצתי על המיטה שלו, חיבקתי אותו חזק-חזק, נישקתי אותו על הלחי, ודרשתי: "תגיד שוב. תגיד לי שוב מה שאמרת".

"גם אני אוהב אותך, אבא", הוא אמר שוב, מתפלא שאני מתרגש כל כך. "אבל זה לא נעים לי שאתה מנשק אותי ככה. מחר בבוקר תתגלח".

***

אהבתם את הפוסט? יש עוד הרבה כאלה:

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.