תגיות

, , , , , , ,

הבלוגרית דבורית שרגל אפשרה לי בסרטה, "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן", להתחבר מחדש לספר שאימא שלי הכריחה אותי לקרוא בילדותי

נוריקו-סאן הילדה מיפן

כריכת הספר נוריקו-סאן הילדה מיפן

כשהייתי בן שמונה העניקה לי אימא שלי במתנה ספר ישן ובלוי. היא הגישה לי אותו בחרדת קודש, ואני נאלצתי לכבד את המעמד ולקבל ממנה את ערימת הדפים המתפוררת הזו עם חיוך על פניי. לא רובוט משוכלל, לא מכונית על שלט רחוק, לא זוג אופניים מבריקים. ספר. ישן ובלוי וללא צבעים.

לספר קראו "נוריקו-סאן הילדה מיפן" (כתבה: אסטריד לינדגרן), ואימא שלי אמרה לי בהתרגשות שבגלל מספר הפעמים הרב שקראה בו בילדותה, היא החלה לקרוא בו מהסוף להתחלה. מעט מאוד פעמים בחיים אימא שלי הבהירה לי שהיא מצפה ממני לנהוג בצורה מסוימת. לרוב היא פעלה לפי אמונה שעליי לבחור את הדרך שלי לבד, בידיעה שהיא קרובה מספיק כדי לייעץ או לתמוך אם אצטרך. אבל עדיין, בגיל שמונה, כשמסרה לידיי את גיבורת ילדותה, היא הטילה עליי משימה: "תתאהב כמוני".

לא התאהבתי – לא בנוריקו סאן, ולא בספר על אודותיה – אף שניסיתי. קראתי את הספר כמה פעמים והמשכתי הלאה לספרים שהציגו גיבורים מעוררי השראה שלא מתקלחים באמבטיית עץ. למרות זאת, נוריקו סאן היפנית חשפה בפניי עולם שלא הכרתי, של ילדים בארץ אחרת, שמדברים בשפה אחרת ולובשים בגדים אחרים. נוריקו סאן הייתה הדרך של אימא שלי לחשוף אותי לתרבויות שנמצאות רחוק מאיתנו, בעידן שבו מספר ערוצי הטלוויזיה היה דל והאפשרות ללמוד על חייו של ילד יפני הייתה כמעט בלתי אפשרית.

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן?

סלפי בקולנוע עם אימא – רגע לפני ההקרנה של איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן?

לפני שבוע ביקש ממני הדרדס (חשבתם שלא תשמעו עליו פוסט שלם? זיבי) לשים לו איזו סדרה שהוא אוהב ביו טיוב. "אתה יכול לשים לי פרק באנגלית, או בצרפתית או ביפנית", הוא אמר לי בנונשלנטיות. בגיל 3 הוא כבר מכיר שפות שמדברים במדינות אחרות ולא מתרגש כמוני לגלות תרבויות רחוקות. כן, לפני 25 שנה (ואלוהים, כמה שאני זקן), לא יכולנו לחפש ילדה יפנית שרה שיר מוזר ביו טיוב ולמצוא עשרות תוצאות. היינו צריכים לפתוח ספר כדי לדעת מה אוכלים ביפן ואילו שירים שרים שם. היום זה קל יותר.

ביום שישי לקחתי את אימא שלי לפרמיירה של הסרט "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן". הבלוגרית דבורית שרגל התרוצצה במשך ארבע שנים כדי לאתר את גיבורות ילדותיה ולמצוא מה עלה בגורלן. בניגוד למה שנהוג לחשוב, בעידן שבו אפשר להציע חברות לזמר האהוב עליך בפייסבוק, יש עדיין קושי לאתר את הילדות שהיו פעם מפורסמות בכל העולם. שרגל יצאה למסע מתיש וכמעט בלתי אפשרי כדי לפגוש את הילדה היפנית מאמבטיית העץ. "כל מי ששמע שאני הולכת לחפש אותה חשב שנטרפה דעתי", היא מספרת לאילן לוקאץ' באולפן שישי. והאמת שגם אני, שעקבתי אחרי החיפושים שלה בהשתאות מעורבת בהערצה, לא האמנתי שתצליח, ושיערתי שנטרפה דעתה.

אבל שרגל הצליחה. "לא משנה מה חשבו על הסיכויים שלי להגיע לרגע הזה, איש לא יוכל להכחיש שמבחינתי ויתור לא היה אופציה אף לא לרגע", היא סיפרה לפני ההקרנה של "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן". "ואם להשתמש בקלישאה: בניגוד לכל הסיכויים, התנאים, המשאבים ומצב הכוכבים".

דבורית שרגל

יוצרת הסרט – דבורית שרגל | צילום: מתוך דף הפייסבוק שלה

ורגע אחרי שסיימה לנאום כבו האורות ודבורית שרגל, הבלוגרית שעוסקת בדרך כלל בלתת לעיתונים ולעיתונאים בראש בבלוג שלה ולווט אנדרגראונד, העניקה לכולנו אפשרות ללוות אותה בטיול המטורלל שבחרה לעצמה, שעובר דרך אלה קרי, עד לרגע שבו היא פוגשת את נוריקו סאן. זהו שילוב של סרט דוקומנטרי עם סרט מתח. לרגעים מקווה הצופה שהילדה עם הקימונו לא תימצא. כי אם תימצא – יתרסקו אשליותיו. מה אם הפכה לרוצחת שכירה, או גרוע מזה – לפקידה בביטוח הלאומי של יפן? מה יקרה אם הגיבורה מהסיפור הישן ההוא היא אישה מרירה וזועפת שתסרב להצטלם?

כל זה לא קורה. שרגל מאתרת עבור עצמה, וגם עבורנו, את נוריקו סאן. היא לא מרירה ולא זועפת, לא רוצחת שכירה ולמיטב הבנתי גם לא פקידה בביטוח לאומי. כשצופים בסרט של שרגל, שמומן כולו מכסף פרטי, אי אפשר שלא להתגעגע לספרים עם ריח ישן שחשפו בפנינו תרבויות מופלאות, וילדים ממדינות אחרות, בעידן שבו דרדס בן 3 מבקש לראות סדרות ביפנית.

כשההקרנה הסתיימה והאורות נדלקו ראיתי את אימא שלי מוחה דמעות. "זה מאוד מרגש", היא אמרה לי, ואני טפחתי לעצמי בסתר על הכתף. בגיל 33, באיחור של 25 שנה, עשיתי מה שאימא שלי דרשה ממני והתאהבתי בנוריקו סאן.

סרטה של דבורית שרגל "איפה אלה-קרי ומה קרה לנוריקו-סאן" יוקרן מ-3 בדצמבר בסינמטקים.

***

אהבתם את הפוסט? יש עוד הרבה כאלה:

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.