בשבילו דרקונים עפים

תגיות

אבא, אבהות, ביטחון, דרקונים, הורות, ילד, עצמאות, פחדים

"אני מפחד מדרקונים יורקי אש", הוא אומר לי. "וממה אתה מפחד?״

חליפת קרב

הדרדס ואני נלחמים בפחדים. הוא נלחם בפחדים שלו. אני נלחם בפחדים שלי. הוא מביס דרקונים ומגרש אותם מפינות הבית. אני מביס חששות ישנים שנצמדים אליי, ומונעים ממני לשחרר את הילד.

בשבילו דרקונים עפים. מרחפים ברחבי גבעתיים ומגיעים לבקר גם אצלנו בבניין. הוא לובש את חליפת הקרב שלו, שמורכבת מסל ירוק על ראשו, משקפי שמש, מעיל שגדול עליו בשתי מידות, ומקל פלסטיק. עם הכלים הללו הוא מחסל את פחדיו. חליפת הקרב שלי כוללת מחשב ומקלדת. אני כותב כי אני אבא. ואי אפשר להיות אבא בלי לפחד.

אנחנו מתרוצצים ברחובות העיר עם חרבות מאולתרות ומגרשים דרקונים ומפלצות. אריות מכונפים נוחתים לידנו, ואנחנו נאבקים בהם. "נפצעתי", אני זועק אל האביר בן השלוש. "תמשיך מכאן בלעדיי". והוא ממשיך. ואני מפחד.

בלילות אנחנו מספרים סיפור על ילד עם רעמת תלתלים זהובה ועיניים כחולות שלא מפחד מדבר. "האומץ שלך", אני אומר לו, "לא מגיע מחליפות מתוחכמות. הוא נמצא בלב שלך ובראש שלך". האומץ שלי, אני מגלה לעצמי אחרי שהילד נרדם, נמצא ביכולת לשחרר.

בבקרים אנחנו צועדים יחד לגן. "תן לי יד ותישאר קרוב אליי", אני מבקש ממנו. והוא, אין לו זמן בשבילי. עשרות מפלצות זועמות מרחפות מעל העיר שלנו. הוא שולף את חרבו ומסתער עליהן ואני מביט עליו בקנאה ובהערצה. "האומץ שלי", הוא אומר לי מתנשף, אחרי שניצח בקרב נוסף, "נמצא בלב ובראש".

בשבילו דרקונים עפים. הם נוחתים לידו ומגרגרים בהנאה כשהוא מלטף אותם. את כל פחדיו הוא מנצח. את כל החששות הוא מאלף. אנשים מביטים בו ברחוב, עם סל ירוק על הראש, ומחייכים אליי בהבנה. "אנחנו נלחמים בדרקונים", אני מסביר להם, וממשיך לרוץ.

"אנחנו צוות לעניין", אומר לי הדרדס ומסרב לתת לי חיבוק ניצחון. הוא אביר, ואבירים לא נותנים חיבוק לאבא הסמרטוט שלהם, גם אם הוא מפחד.

p style="text-align:justify;">"ממה אתה מפחד?" אני שואל אותו. "הרי אני כאן לשמור עליך תמיד".
"אני מפחד ממפלצות ומדרקונים יורקי אש", הוא אומר לי. "וממה אתה מפחד, אבא?"
"מהרגע שלא תצטרך שאשמור עליך".
"קח את הקסדה שלי", אומר סר אופק ברנד, מנהיג האבירים. "תחבוש אותה ולא תצטרך לפחד יותר".

אני חובש סל ירוק על הראש והולך להילחם בפחדים שלי. בחוץ לילה. הדרקונים ישנים. אני מוריד את הקסדה מהראש, והולך לכסות את הילד.

אני נותן לו נשיקה על המצח ועל הלב. מחר בבוקר יש מלחמות חדשות. שנינו נהיה אמיצים יותר.

***

p style="text-align:center;">אהבתם את הפוסט? יש עוד הרבה כאלה: