תגיות
הוא טעה. זה לא רק שהיא צדקה – זה שהוא לא צדק. וזה נורא ואיום עבורו. זה כאוס
הודאה שעלתה בדם
איש אחד רוצה לקפוץ בערב לחבר שלו שחף. הוא אומר לאשתו "אני הולך לחבר שלי, ביי", והיא עונה לו: "תבדוק שלא שכחת כלום. לקחת מפתח?". הוא אומר לה "מה כבר אפשר לשכוח? לקחתי הכול. ביי", והיא אומרת לו "יש לך מטען לטלפון? תמיד נגמרת לך הסוללה". הוא אומר לה "מה אני צריך סוללה? אני הולך לחבר שלי. ביי", והיא שואלת אותו "אתה יוצא ככה? עם חולצה קצרה וכפכפים? אתה תמות מקור". הוא אומר לה "מתי אני אמות מקור? יש לי טרמפ עד לחבר שלי ואז אני אזמין מונית לאותו מקום ולא יהיה לי קר. ביי".
איש אחד מגיע לחבר שלו. הם שותים קפה, מדברים על המצב הביטחוני, אוכלים עוגיות, מראים אחד לשני תמונות של הילדים, אומרים "וואי, איזה חמודה" ו"וואו, איזה מתוק". אחר כך הוא קורא קצת וואטסאפים, עושה לייק למשהו מצחיק בפייסבוק, מתקשר למישהו שצריך לדבר איתו ואז נהיה מאוחר. האיש אומר לחבר שלו "ביי". חבר שלו לא שואל אותו אם הוא שכח משהו. הוא לא מוודא שיש לו מספיק סוללה. הוא לא מנדנד לו שקר בחוץ. הוא אומר לו "ביי" והולך לישון.
איש אחד מזמין מונית. הוא יורד למטה וממתין לה. קצת קר לו, אבל לא נורא. נהג המונית מתקשר. "תשמע", הוא אומר, "הכבישים אליך חסומים בגלל שעובדים בהם. תצטרך להגיע לכיכר המדינה". האיש הולך ברגל לכיכר המדינה. קר לו ברגליים וקר לו בידיים, אבל הוא בחיים לא יגלה לאשתו, כי אסור לה לדעת שצדקה. יש נקודות איזון בעולם. אם הן יופרו יהיה כאן תוהו ובוהו. האיש מחפש את נהג המונית שלו בכיכר המדינה. הוא לא מוצא את המונית. הוא מחליט להתקשר לנהג. הוא מוציא את הטלפון ומביט בסימן הקטן של הסוללה מהבהב. הטלפון נכבה.
האיש מסתובב קצת בכיכר ומוצא את נהג המונית. קר לו והוא עייף והטלפון שלו כבה. הוא מבטיח לעצמו שלא יגלה כלום לאשתו, שלא תתפוס עליו תחת. אלה, אתה רק אומר להן שיש סיכוי שהן צדקו – ישר עפות על עצמן. וגם ביג דיל. כולה הזהירה אותו שיהיה קר. וחזתה שתיגמר לו הסוללה.
האיש מגיע הביתה. הוא נפרד מנהג המונית, יוצא לרחוב וניגש לדלת הכניסה לבית. בעוד שנייה הוא יהיה במיטה החמה. גם בעינויים לא יוציאו ממנו את מה שקרה לו הערב. הוא ייקח את הסוד הזה איתו לקבר. הוא מחפש את המפתח. הוא מוציא מהכיס את הטלפון הכבוי. הוא מוציא מהכיס השני את הארנק. הוא מוציא מהכיס האחורי את כרטיס הביקור שמישהו נתן לו בצהריים. אין מפתח. הוא לא לקח איתו מפתח. הוא שכח לקחת איתו מפתח. הוא לא בדק שיש לו מפתח.
האיש עצוב עכשיו. קר לו. אין לו טלפון להתקשר, אין לו מפתח לפתוח את הדלת לבניין, והכי גרוע: אשתו צדקה. לא פעם אחת – שלוש פעמים. והכי הכי גרוע: הוא טעה. זה לא רק שהיא צדקה – זה שהוא לא צדק. וזה נורא ואיום עבורו. זה כאוס.
האיש מצלצל באינטרקום. דלת הבניין נפתחת. הוא מטפס במדרגות. אישה יפהפייה וחכמה פותחת לו את הדלת, סביבה הילת אור. היא מביטה אליו, קפוא ומובס, ומבינה את הכול בשניות. כל הפרטים, כל העליבות שלו, כל הוויכוחים המטופשים שבהם שגה – הכול מתבהר. המבט החומל שלה מתחלף במהרה בחיוך ניצחון.
היא צדקה. הוא טעה. היא יודעת שהיא צדקה. העולם לא ישוב עוד להיות כשהיה.
ביי.
***
אבטיפוס 
היי. הקישור לא עובד..
אהבתיאהבתי