26 יום שבת אפר 2014
Posted in השפה העברית, חוכמת הפתי בר, סיפורים מבית אבא
הכי חשוב שבסוף אומרים 'אמן'
הרגעה
הדרדס, שומע רעש בחוץ: "אבא, אל תיבהל, זה רק מטוס בשמיים".
ריגול
אבא: "אופקי, בוא רגע, אני רוצה לגלות לך סוד".
דרדס: "לא, אני לא רוצה".
אבא: "טוב, אז אני אגלה לאימא".
דרדס: "אימא, מה הסוד?"
23 יום ראשון מרץ 2014
Posted in השפה העברית, חוכמת הפתי בר, סיפורים מבית אבא
≈ 2 תגובות
תגיות
אבהות, אבטיפוס, ביסקוויט, הורות, היגיון, חינוך, ילד, משפטים של ילדים, עיתון, פתי בר, צניעות, קריירה, שפה
"אבא אתה רואה אותי? אז איפה אני?"
צניעות
אבא: "כמה אתה יפה. תגיד לי, איך יצאת יפה כל כך?"
דרדס: "אני לא יפה. אני חמוד".
התחשבות
דרדס: "אבא, קיבלתי מכה ביד".
אבא נותן לו נשיקה ושואל: "איפה עוד קיבלת מכה?"
דרדס: "בראש".
אבא נותן לו נשיקה ושואל: "איפה עוד?"
דרדס: "בלחי".
אבא נותן נשיקה ושואל: "איפה עוד?"
דרדס: "בָּאימא".
18 יום שני נוב 2013
Posted in דברים שהורים צריכים לדעת, השפה העברית
הנה סיפור רומנטי עם ניחוח טרחני: אחרי חודשיים שבהם יצאתי עם אימא של אופק, שאז הייתה האימא העתידית של אופק, הבנתי שאני רוצה להזדקן איתה. היא הייתה (תיקון: היא עדיין) יפה, חכמה, עדינה, מצחיקה, מרתקת וטובת לב. אבל הייתה לי בעיה אחת רצינית: הפועל היחיד שהיא הכירה בכל הנוגע לפרטי לבוש היה "לשים".
"תקשיבי", אמרתי לה באחד הימים. "אם יהיה לנו ילד, והוא יגדל ויגיד 'לשים נעליים', ו'לשים חולצה', ו'לשים כובע', אני אאלץ להרחיק אותו ממך". האימא העתידית של אופק הנהנה בהבנה ואמרה לי שתשמח ללמוד מהי הפעולה הנכונה שעושים עם כל פריט. סתם, האמת היא שהיא התפוצצה לי מצחוק בפנים ואמרה לי שאני יכול להתחתן עם מורה ללשון או לסתום את הפה.
>>>עוד דברים שהורים צריכים לדעת: איך עושה חזיר ומה שמו של הילד של הג'ירפה?
בסופו של דבר, כדי שלסיפור הזה יהיה סוף טוב, אני יכול להגיד שהכרחתי אותה לדבר נכון ואחרי לחץ פיזי מתון וויכוחים סוערים היא שינתה את דרכה הקלוקלת והפסיקה להשתמש בפועל המחריד "לשים". אגב, ראוי לציין שאימא של אופק אמרה גם פעם אחת "ללבוש נעליים" בזמן שעמדתי לא רחוק ממנה. היא הבטיחה שלא תעשה את זה שוב אחרי שאיימתי להעלות באש את אוסף התיקים שלה.
ואחרי ההקדמה הארוכה הזו – הנה המדריך המלא לפרטי לבוש. ובונוס: הוספתי ליד אביזרים שזהותם המגדרית מטעה גם את המין שלהם.
אהבתם את הפוסט? יש עוד הרבה כאלה:
01 יום שלישי אוק 2013
Posted in דברים שהורים צריכים לדעת, השפה העברית
תגיות
אבהות, איך קוראים לילד של הג'ירפה, איך קוראים לילד של הגמל, איך קוראים לילד של החמור, אתון, בכר, כבש, לביאה, נאקה, עברית, שפה
אז איך באמת קוראים לבחור הקטן בתמונה?
יש הורים ששואלים את הילדים שלהם "איך עושה פרה ואיך עושה חזיר". זה משגע אותי. אבל אחרי שכתבתי פוסט שלם על זה והצגתי מדריך שלם לקולות שמשמיעים בעלי חיים, החלטתי שיש דברים נוספים שחייבים לפתור. כמו למשל – איך קוראים לילד של הפרה, מי היא בת זוגו של הגמל ומה שמו של הג'ירף הצעיר. אז הנה, אחרי כמה ימי מחקר וליקוט, המדריך להורים ולצאצאים – בטבע.
>>>איך עושה חזיר – איזה רעש משמיעה כל חיה?
>>>קוד לבוש – רק אל תגידו "לשים נעליים"
ג'ירפון או ג'ירפרף (קרדיט צילום: מאת Eric Kilby from Somerville, MA, USA – Little Giraffe, CC BY-SA 2.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=44425977)
תוספת | 2 באוקטובר 2013: תגובת האקדמיה ללשון עברית לשאלת שמו של צאצא הג'ירף, וגם כמה הסברים נוספים ומעניינים:
שלום וברכה, לא הייתי מכנה את גור הג'ירף עופר בהיקש מצאצאי הצביים, האיילים ודומיהם. החל מראשית המאה העשרים התפתחה בעברית גזירה סדירה למדיי של שמות הגורים בעזרת הסיומת -וֹן: זאבון, פילון, דובון וכדומה.
אין מניעה אפוא מן השימוש בצורה ג'ירפון. אפשרות אחרת היא "גור ג'ירף". נועצתי במזכירה המדעית רונית גדיש, והיא הציעה גם ג'ירפרף על דרך כלבלב, חתלתול, חזרזיר.
בברכה, ד"ר קרן דובנוב
אהבתם את הפוסט? יש עוד הרבה כאלה:
29 יום שני יול 2013
Posted in דברים שהורים צריכים לדעת, השפה העברית
תגיות
אבא, אבהות, איך עושה חזיר, איך עושה סוס, איך עושה שועל, בעלי חיים, הורות, פרה גועה, קולות, קולות של בעלי חיים, ראם, שגיאות
"תגיד", שואלת אימא אחת את הילד שלה. "איך עושה כלב? ואיך עושה חתול? ואיך עושה פרה?" התחשק לי לגשת אליה ולשאול אותה איך עושה אימא. כי כמו שהצלילים שמוציא האדם מגרונו מוגדרים כדיבור, לכל בעל חיי יש צורת תקשורת שקיבלה שם.
>>>איך קוראים לילד של הגמל?
>>>קוד לבוש – רק אל תגידו "לשים נעליים"
כדי לסייע להורים שחושבים שמילה אחת מסוגלת לאגד בתוכה את כל החיות בטבע אני מגיש לכם כאן את הרשימה כמעט מלאה (למה לא מלאה? כי בואו נודה על האמת, מה הסיכוי שתסבירו לילד בן שנתיים איך מצלצל הראם – וכן. ראם מצלצל. כך קוראים לצליל שהוא משמיע. גם אני למדתי משהו):
כלב – נובח
חתול – מיילל
פרה – גועה
שור – גועה
סוס – צוהל, צונף
חמור – נוער
חזיר – נוחר
אריה – שואג
נמר – שואג
תן – מיילל
צבוע – צוחק ומיילל
זאב – מיילל וזורד
שועל – מיילל
קוף – לוהג (כן, זה חדש גם לי)
גמל – מחרחר ונואק
כבשה – פועה
עז – פועה
דוב – נוהם
פיל – מחצצר
עכבר – מצייץ
שרקן – שורק
אפרוח – מצייץ ומצפצף
עורב – קורא
יונה – הומה
ברווז – מגעגע
אווז – מגעגע
תרנגול – קורא
תרנגולת – מקרקרת
תוכי – מדבר, שורק, מפטפט ומקשקש
ינשוף – מהמהם ונושף
ציפור – מצייצת או שורקת
נץ – מצפצף
עגור – מצפצף
עיט – צועק
נחש – לוחש
צרצר – מצרצר
דבורה – מזמזמת
זבוב – מזמזם
את הרשימה המורכבת והמפורטת יותר אפשר וכדאי למצוא באתר השפה העברית
אהבתם את הפוסט? יש עוד הרבה כאלה:
23 יום ראשון יונ 2013
Posted in השפה העברית, סיפורים מבית אבא
≈ 4 תגובות
תגיות
אבא, אבהות, הורות, התפתחות השפה, מילים, מילים חדשות, עברית, שפה
מבקש את מה שהוא צריך ללא בירוקרטיות מיותרות
בראשית ברא הדרדס את עולמו. ויפריד בין יום ללילה, ובין אבא לאימא, ובין כדור לטרקטור וירא כי טוב.
ויקרא הדרדס בשמות לכל אשר סביבו. אוכל – אמ. בקבוק – באבוּ. מים – מאִי. כדור – אדוּ. כלב – האו, אריה – אָיֵה, סבתא היא דָדָה, אוטו זה האן, אגס זה אגא ולמתן, הדוד שלו, הוא קורא נָנָה.
ויש מילים שכבר אימץ לגמרי: "אני" ו"מה" ו"ביי" ו"בוא" ו"עוד" ו"עוגה" ו"אבא" ו"אימא" ו"מאמי" ו"נשמה" ו"כפרה על הראש שלך". סתם הוא לא באמת אומר נשמה וכפרה אבל איזה מצחיק זה לשמוע תינוק אומר מאמי.
מעבר לכך הדרדס עדיין לא מדבר. וטוב שכך, באמת שאין לאן למהר. גם עם המטען הנוכחי הוא מצליח לבלבל את המוח בלי הפסקה. חוץ מזה, יש משהו נפלא בילד שנפגש עם השפה. השינויים שהוא בוחר לעשות, ההתאמות שיאפשרו לו לומר מילים מסובכות, הופכות את הדיון שהוא מקיים עם העולם לאירוע מרתק. כי עם כל כך מעט אפשרויות ומאות דרישות ובקשות הוא נאלץ להיות מקורי ולחבר בין קומץ מילים לתנועות והבעות מדויקות.
>>>חוכמת הפתי בר – עוד שיחות עם הדרדס
המילים הבודדות שליקט מעידות על בחירות נבונות ועל יכולת הישרדות גבוהה. הוא יודע להגיד שהוא צמא, שהוא רעב, שהוא רוצה לשחק ושהוא צריך שירימו אותו על הידיים. הוא למד לחבר בין מעט הכלים שברשותו ולבנות משפטים שמרסקים לא מעט תיאוריות לשוניות וסמנטיות. "אימא בוא", "אבא אמ", "עוד מאי" ו"מאמי אדוּ". כל שילוב כזה מצליח להעביר את מה שרצה להגיד בלי ניסוחים מסורבלים ובלי התעמקות בטקסט. התוכן הוא המלך. האריזה המהודרת לא חשובה.
ומכיוון שאוצר המילים שלו דל הוא מבקש את מה שהוא צריך ללא בירוקרטיות מיותרות. כשהוא עייף הוא משפשף בעיניו, כשהוא מתרגש הוא רוקע ברגליו באושר וכשהוא זועם הוא רוקע ברגליו עם דמעות בעיניים. ההבדל הקטן מדגיש את מצב הרוח שלו. כשהוא זקוק לתמיכה הוא ניגש ומושיט את ידיו אלינו או פשוט מניח עלינו ראש. בניגוד למי ששולט בשפה, אין לו זמן לרמוז במילים ארוכות שהוא רוצה יחס. עוד מעט שמונה והוא צריך ללכת לישון.
המילים שהוא לומד הכי מהר הן אלה שמשרתות אותו ביום-יום. לכן הוא מתעסק במונחים מעשיים ולא מבזבז זמן על המשמעות המדויקת. ההבדל בין "בוא" ל"בואי" חולף לידו. אין טעם להתעכב על תיאוריות מגדריות כשכל מה שאתה באמת רוצה זה ביסקוויט מהארון. זה לא מעניין אותו ובעיקר לא משרת אותו. וכשהשורה התחתונה היא "כמה מהר אני יכול לקבל את מה שאני צריך", ולא "כמה מילים מיותרות, התחנפויות מביכות ומושגים בשפה גבוהה אני יכול לדחוף לתוך הבקשה שלי", הכול נעשה פשוט יותר: "אבא אמ", "אבא בוא", "אבא עוד" ו"אבא, יו". השאלה היא באיזה גיל הוא ילמד להגיד "אבא, תפסיק לחפור".
אהבתם את הפוסט? יש עוד הרבה כאלה:
להיות אבא שלהם זה (כמעט) הכל
הבלוג של יהודה גזבר
באמת אבל, לא השארתם ברירה
בלוג בנושא חברה ותקשורת
"רק אני שמרתי את כל האהבה והגעגוע והשמחה והניגונים. בביתי שמרתי אותם, במכלים גדולים מיוחדים. ניגונים רבים הצלחתי להציל מאותה תקופה, וגם געגועים רבים שנשרו ממצחם של האנשים הצלחתי לתפוס, במיוחד בשעת פסוקי דזמרה של אותם ימים. ועכשיו הייתי אוסף את הכל ושם כל ניגון וניגון במקום המיועד לו, כל געגוע וגעגוע במקום הצריך לו, וכל אהבה ואהבה הייתי מחבר להיכן שחיברתי. והשמחה הייתה ממלאת אותי בעצב בלתי־מוסבר, ולא ידעתי מה יעשה בכל זה ומה יהיה בסוף כל העניין." - (ניגון הללוי-ה של חיים־מאיר)
בלוג בישול איטלקי, בעיקר, עם מתכונים קלים ומהירים
על הורות, אבהות, מגדר והתמודדות עם אובדן avbe.co.il
כתבות וטורים שפורסמו בעיקר במגזין בלייזר ובמוסף כלכליסט. ובוושינגטון פוסט. סתם, בלי האחרון
שיגעון האוכל, אכילה בריאה בנפשה
אם אין שלום, תאכלו עוגות.
קולנוע תיעודי עצמאי
בלוג השירה והפרוזה של אורלי עסיס
אבטיפוס 