"הוא פושטק! יש לך ילד פושטק!״
אני יוצא מהמקלחת ומטפטף לי להנאתי בין החדרים. פתאום אני רואה דרדס אחד, שאמור בכלל לצפות בטלוויזיה, עומד בשקט ליד דלת הכניסה ועושה משהו בסתר. אימא שלו מעולפת בסלון, ולכן היא לא שמה לב שהבן המרדן שלה עובר על חוקי הבית.
״מה אתה עושה?״ אני שואל אותו, והוא מרים אליי ראש מלא תלתלים ומבוהל (הוא שיחק בחשמל? הוא ניסה להדליק אש? הוא התמכר לסמים? מה הוא מחביא שם? איפה נכשלנו?) ״כלום״, הוא אומר לי וחתיכת שוקולד נושרת מידו על הרצפה.
איש אחד בתוך הראש שלי מתחיל לצווח. ״הוא עבר על החוקים! הוא לקח שוקולד בלי רשות! הוא פושטק! יש לך ילד פושטק!״ האיש השני בתוך הראש מנסה לשמור על ארשת פנים רצינית, כי הוא עוד שנייה מתרסק על הרצפה מרוב צחוק.
אני הולך לחדר השינה כדי לסדר מחשבות ולחזור עם תוכנית פעולה. אחר כך אני מתלבש ויוצא לסלון. הדרדס עומד נזוף, מכרסם שוקולד גנוב וממתין לגזר הדין.
״אוקיי״, אני אומר לו אחרי מחשבה. ״אוקיי״, אני חוזר ואומר כדי להישמע רשמי. ״אוקיי״, הוא עונה לי בחשש ומנסה לעבוד עליי עם חיוך. ״לא אוכלים שוקולד בלי רשות״, אני אומר לו. ״אני לא יכול לכעוס עליך הפעם, כי כבר ראית שאני מצחקק. אבל יש סיכוי שאם תעשה את זה שוב אני אכעס״.
הדרדס המרדן רץ אליי ומחבק אותי. ״אתה האבא הכי טוב שיש לי״, הוא אומר בקול מתחנחן. ״אין לך עוד אבות חוץ ממני״, אני עונה לו. ״עכשיו תפסיק לחרטט אותי ולך תביא גם לי שוקולד״.
אבטיפוס 