• אבטיפוס
  • סיפורים מבית אבא
  • 10 משפטים ש…
  • חוכמת הפתי בר
  • דברים שהורים צריכים לדעת
  • רוצים לדבר איתי?
    • אבטיפוס סלבריטאי
  • מתנה לגיל שנה

אבטיפוס

~ המדריך המלא לגידול הורים

אבטיפוס

ארכיוני תגים: אחריות

סיכום קיץ 2015: להספיק להספיק להספיק

25 יום שלישי אוג 2015

Posted by אבטיפוס in סיפורים מבית אבא

≈ תגובה אחת

תגיות

אבא, אבהות, אהבה, אחריות, אשמה, חום, קיץ

לא שיחקנו מספיק בכדור, לא היינו מספיק בחוף, לא ביליתי איתו מספיק בבריכה, לא סיפרתי לו סיפור. אבל בסך הכול היה לו חופש נהדר

אבא ובן

בתמונה: הדברים שכן הספקנו – לחייך מלא

לא הספקתי לקחת את הדרדס לסוף שבוע בים, או לטיול אתגרי בגולן, או לסרט שהבטחתי לו בקולנוע, או להצגת ילדים שרציתי שנראה יחד.

לא שיחקנו מספיק בכדור, לא היינו מספיק בחוף, לא ביליתי איתו מספיק בבריכה, לא סיפרתי לו סיפור כשביקש, לא הספקתי ללמד אותו לקרוא, לא הספקתי ללמד אותו חשבון, לא הספקתי ללמד אותו אנגלית, לא עשיתי איתו תיאטרון בובות, לא השתוללנו מספיק במזרקות, פספסתי את גשם המטאורים ונקברתי בעבודה במקום לשבת לצפות איתו בסרט שרצה לראות.

להמשיך לקרוא ←

אל תהיו ביישנים - שתפו אחרים

  • עוד
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-WhatsApp (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Skype (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Pinterest (נפתח בחלון חדש)

אהבתי

אהבתי טוען...

10 משפטים עלינו ועליהם

27 יום שני יול 2015

Posted by אבטיפוס in עשרה משפטים ש

≈ תגובה אחת

תגיות

אבא, אחריות, הורות, הורים וילדים, חינוך, טאבלט, משפטים על ילדים

הורים בכיינים

לא מסוגלים להרים את העיניים מהטלפון או הטאבלט | איור: שירן משיח

<

p style="text-align:justify;">1. אנחנו מתלוננים על כמות הזמן שהילדים שלנו צמודים לטלוויזיה ולמחשב – אבל לא מסוגלים להרים את העיניים אפילו לשנייה מהטלפון או הטאבלט.
2. אנחנו מקטרים על הדור החדש, שאין לו שום הערכה לכסף – אבל משלמים בלי לחשוב פעמיים 40 שקל על קפה ומאפה, "כי יש להם שוקולד שפשוט למות ממנו".
להמשיך לקרוא ←

אל תהיו ביישנים - שתפו אחרים

  • עוד
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-WhatsApp (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Skype (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Pinterest (נפתח בחלון חדש)

אהבתי

אהבתי טוען...

אהבה מגיעה עם מנה גדולה של שוקולד

28 יום שני יול 2014

Posted by אבטיפוס in סיפורים מבית אבא

≈ תגובה אחת

תגיות

אבהות, אוכל, אחריות, ארטיק, בריאות, ג'אנק פוד, הורות, חינוך, ילד, שרב

ההתלבטות בין ארטיק שוקולד לבין פרי או ירק: כמה אהבה אפשר להכניס לקולרבי?

ילד אוכל ארטיק

ככה אני מראה אהבה. הדרדס אוכל ארטיק

ברגע שאנחנו נכנסים לסופרמרקט אני נרגע. בחוץ שרב. אני נוזל את עצמי לתוך הנעליים ומקלל את הלחות האיומה של אזור המרכז. המזגן משיב לי את שמחת החיים ובשנייה אחת אני מסתחבק עם הדרדס וקונה לו ארטיק שוקולד כדי שגם הוא יהיה מבסוט. "תאכל, נשמה שלי", אני מאיץ בו בביטחון ושואב על הדרך רוגלעך תעשייתי. אין, חגיגה. בחוץ אנשים מבקשים מאלוהים שייקח אותם בחום הזה, ואצלנו, במזגן, שוברים דיאטות.

להמשיך לקרוא ←

אל תהיו ביישנים - שתפו אחרים

  • עוד
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-WhatsApp (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Skype (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Pinterest (נפתח בחלון חדש)

אהבתי

אהבתי טוען...

10 משפטים שייגמרו בבכי

11 יום ראשון מאי 2014

Posted by אבטיפוס in עשרה משפטים ש

≈ 2 תגובות

תגיות

10 משפטים ש, אבא, אבהות, אחריות, אימא, בכי, ברית מילה, דמעות, הורות, הורים וילדינם, חינוך, ילד, משפטים על ילדים

אין טעם להגיד לו

אין טעם להגיד לו "תיזהר, אתה תיפול". זה לא מטריד אותו

 1. "תיזהר, רטוב כאן". מה הסיכוי שהמשפט הזה אכן ישפיע על תוצאות ידועות מראש? קלוש. זה בדיוק כמו להגיד "תיזהר, אתה תיפול" או "תרד משם, זה מסוכן", או "תפסיק להתנדנד על הכיסא". בסופו של דבר זה יסתיים כשהאוצר ההרפתקן שלכם, זה שלא הסכים להקשיב למה שניסיתם להסביר לו, יושב על התחת ואתם מוחים את דמעותיו.

להמשיך לקרוא ←

אל תהיו ביישנים - שתפו אחרים

  • עוד
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-WhatsApp (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Skype (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Pinterest (נפתח בחלון חדש)

אהבתי

אהבתי טוען...

ילד מזדקן: איך הפכתי לצל של עצמי

30 יום ראשון מרץ 2014

Posted by אבטיפוס in סיפורים מבית אבא

≈ 3 תגובות

תגיות

אבא, אבהות, אחריות, בריאות, גולני, הורות, הזנחה, זיקנה, ילד, ספורט, צבא

את הפעם האחרונה שבה הרמתי את הדרדס על הכתפיים סיימתי עם גב תפוס ואגו פגוע

ילד על הכתפיים

איפה המסעות בגולני בגיל 20 ואיפה אני היום

בדרך הביתה אנחנו שרים שירים. לפעמים אנחנו עוצרים להביט על טרקטור עובד או על ציפורים; לפעמים אנחנו מדברים על היום שהיה לנו; לפעמים אנחנו חולקים קפה ועוגה. אבל תמיד אנחנו שרים שירים.

שירים זה קל. אני גאון במציאת חרוזים ובהתאמה בין לחנים של פזמונים לנושאים שאופק רוצה שנשיר עליהם. לכן אני מזמר בקולי קולות ומתפלל בלב שהוא ידבוק ביתרונות שלי, במקום לגלות את כל הדברים שאני גרוע בהם.

ואני גרוע. אלוהים יודע כמה אני גרוע. אני לא טורח לעשות ספורט, אני נמנע בכל כוחי מכדורסל או כדורגל, אני שונא פאזלים, אני מתעב לגו, אני לא יודע לצייר ואני עלוב במשחקי חשיבה. אגב, גם חוש הקצב שלי מביש וכשאני שר אני קולט מבטים עוינים, אבל קל יותר לעבוד על הילד שלך שאתה זמר מאשר שאתה כדורגלן.

כשבחוץ יש מזג אוויר נעים אני מוותר על העגלה בשביל לעשות קצת בונדינג. בחלק מהמקרים אני מצליח לשכנע את אופק שיצעד איתי קצת, וכשהוא ממש עייף אני מניף אותו על הכתפיים שלי ומדלג איתו את הדרך. כן, כן. ממש מדלג. כי הנה עוד משהו שאני טוב בו, או לפחות הייתי טוב בו – דילוג עם ילדים על הכתפיים.

אבל בחודשים האחרונים משהו חורק בתוכי. זו ההזנחה. זו העייפות. אלו החיים. בגיל 32 הגוף מתחיל להשיב לי כגמולי על היחס הגרוע שהענקתי לו. נדמה לי שמשקלים שפעם הרמתי בלי מאמץ הכפילו את עצמם (אם יש כזו תופעה במדע – עכשיו זה הזמן להסביר לי אותה). איפה המסעות בגולני בגיל 20 ואיפה אני היום.

במצב הזה הגעתי להוציא את הדרדס מהגן. התחלנו ללכת יחד, ושרנו, והוא התעייף, והנפתי אותו על הכתפיים בידיעה שמשהו לא טוב עלול לקרות, ודילגנו, וצחקנו, והגוף שלי – זועם ומתוסכל ועייף – צחק אליי ונקם. הבונדינג, הדילוגים, השירים, הכול התנקז לרגע אחד שבו חוויתי כאב נוראי בגב. "זו מכה קלה בכנף", הרגעתי את הדרדס, שהרגיש לפתע שהאדמה רועדת. "רק מכה קלה בכנף".

את שאר הדרך הביתה עשינו בשתיקה מביכה. ניסיתי לשיר איתו את "השקדייה פורחת" אבל גם הוא, בדיוק כמוני, כבר ידע שאני זיוף אחד גדול. לא יודע לשיר. לא מסוגל להרים אותו על הכתפיים שלי. מה אני שווה?

אמא שלו הביטה בי, עומד כפוף כמו סימן שאלה, ומרחם על עצמי.
"אני כבר לא הגיבור שלו", אמרתי לה.
"אתה צריך לזכור שהוא פחות קל ממה שהוא היה", היא ניסתה לעודד אותי.
"אני יודע", עניתי. "ואני פחות צעיר ממה שהייתי".

מחר בבוקר אתחיל להתאמן בכדורגל. או לעשות שיעורים בפיתוח קול – מה שידרוש פחות מאמץ.

אהבתם את הפוסט? יש עוד הרבה כאלה:

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

אל תהיו ביישנים - שתפו אחרים

  • עוד
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-WhatsApp (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Skype (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Pinterest (נפתח בחלון חדש)

אהבתי

אהבתי טוען...

10 משפטים שגם אתם כנראה תגידו

03 יום ראשון נוב 2013

Posted by אבטיפוס in עשרה משפטים ש

≈ 5 תגובות

תגיות

10 משפטים ש, אבא, אבהות, אחריות, הורות, הורים וילדים, חינוך, ילד, משפטים על ילדים, עצמאות, פחדים

עכשיו לא אוכלים שטויות, יש ארוחת צהריים

עכשיו לא אוכלים שטויות, יש ארוחת צהריים

1. "אני לא יכול להבין אותך עם המוצץ בפה". ברור, כי כשילד בן שנתיים מוציא את המוצץ מהפה הוא מסביר במדויק מה מפריע לו. המוצץ הוא הבעיה – ולא, למשל, העובדה שהוא עדיין לא יודע לדבר.   

2. "אתה עייף. לך לישון וכשתקום נשמע את השיר שביקשת". במילים אחרות: שחרר, נשמה שלי. אבא תשוש/עסוק/רואה כדורגל/רוצה שעה אחת שקטה בלי להאזין ל"עוגה עוגה". אגב, אבא בונה על זה שכשתתעורר תשכח מההבטחות שלו ותרצה את אימא.

להמשיך לקרוא ←

אל תהיו ביישנים - שתפו אחרים

  • עוד
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-WhatsApp (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Skype (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Pinterest (נפתח בחלון חדש)

אהבתי

אהבתי טוען...

סיפור היפותטי על אבא פאתטי

27 יום שלישי אוג 2013

Posted by אבטיפוס in סיפורים מבית אבא

≈ תגובה אחת

תגיות

אבא, אבהות, אחריות, בריאות נפשית, ג'ימבורי, הורות, חוצפה, משחקייה, עצמאות, תינוק

האם אבא שמגונן יותר מדי על הילד שלו בג'ימבורי הוא אדם בריא בנפשו? אני מאוד מקווה שכן

ג'ימבורי

למצולם אין קשר לכתבה. זה סתם ילד שהיה בבריכת הכדורים

ד"ר שלום רב

יש לי שאלה חשובה שמטרידה אותי. זו שאלה היפותטית. שמעתי סיפור מחבר של חבר ועניין אותי מה תהיה דעתך בנושא.

בוא נגיד שיש אבא אחד, לרוב הוא בריא בנפשו, שלוקח את הבן שלו לג'ימבורי ברמת גן. למה רמת גן? מה זה משנה דוקטור? סתם כי אולי זה יהיה קרוב לבית של האבא הזה. ונגיד שהוא נכנס לג'ימבורי וחולץ נעליים. ואחר כך הוא חולץ גם לבן שלו נעליים והם הולכים לשחק במכוניות. ונגיד שהבן של האבא הזה בן פחות משנתיים אבל יותר משנה וחצי.

וילד אחד בן חמש אומר לבן של האבא הזה: "עוף מכאן, תינוק. אתה לא יכול לשחק איתנו". והאבא הזה, שאני חוזר ומדגיש, דוקטור, הוא בריא לחלוטין בנפשו וגם לוקח דברים בפרופורציות, מסתכל על הילד ומאחל לו בלב שבגלל המשפט הזה יהיו לו חלומות רעים במשך שבוע. ולאימא שלו, שלא חינכה את הבן שלה, הוא מאחל שתצטרך להתעורר ולגשת אליו בכל פעם שהוא מתעורר בוכה.

והאבא והבן שלו, בוא נקרא לבן שלו "הדרדס", ככה נראה לי שהאבא ההוא קורא לבן שלו, אז האבא והדרדס ממשיכים לבריכת הכדורים. ושם יש ילד בן שש ששוכב בתוך הבריכה ולא מפסיק להתבכיין. וכשהדרדס נכנס לבריכת כדורים הילד המפונק בן השש אומר לאימא שלו: "מה זה התינוק הזה כאן. הוא מפריע לי. אני רוצה שהוא ייצא". והאבא של הדרדס לוטש בו עיניים, ונושך שפתיים, והוא חושב לעצמו שהבכיין הזה עולה לכיתה א'. והוא עוצר את עצמו מלהגיד לו שהוא שמע שבכיתה א' מרביצים כל יום לבכיינים כמוהו. ושהבן שלו, שעדיין לא בן שנתיים, כבר פחות נקניק ממנו. אבל הוא לא אומר את זה, דוקטור, כי הוא בן אדם מבוגר. ומה ייצא לו מלהתעמת עם ילד חלשלוש?

והדרדס מבסוט. הוא קופץ לבריכת כדורים, הוא משחק במכוניות ולא שואל אף אחד אם הוא מוזמן או לא להצטרף. הוא בן פחות משנתיים, הוא לא נעלב ממה שהוא לא מבין. ועדיין האבא מתעקש לגונן עליו ולוקח ללב כל מי שמדבר אליו קצת לא יפה.

והאבא עוקב אחריו בבריכת כדורים אבל עושה כאילו הוא מצלם אותו. הוא בכלל דוגל בלתת לילד עצמאות. והוא מסביר לעצמו שבכל זאת, למרות שהוא מאמין שאסור לחנוק את הילד בדאגה, מישהו עלול לקפוץ לו על הראש. הילדים שם משתוללים, דוקטור. זה דור אחר. הם לא נזהרים מספיק. עזוב אותך. הוא ייפצע, אחרי זה מיון ובלגן. קצת לשמור עליו. מה קרה? יש לו חיים שלמים להיות עצמאי. זה אמנם אבא שאני לא מכיר בעצמי, אבל אני יכול להבין את ההיגיון שלו.

מכוניות בג'ימבורי

למצולם אין קשר לכתבה. זה סתם ילד ששיחק במכוניות

בכל מקרה, האבא והדרדס מסיימים בבריכת כדורים וחוזרים בפעם הרביעית למכוניות. ואופק נכנס למכונית וכמעט מרביץ לילדה אחת שמנסה להישען עליה בזמן שאימא שלה בטלפון, במקום לשים עין על הילדה. אופק אמרתי? נו, מה זה משנה השם של הילד?

והאבא לוקח אותו הצידה ונוזף בו. והוא קצת בוכה, הדרדס, לא האבא. ואז הם חוזרים ופתאום אותה האימא עוזרת לו עם אופק. והילד נרגע. והאבא הזה כבר כל כך מתוסכל שהוא רוצה לספר לאימא שהבן שלו כמעט הרביץ לבת שלה. אז שלא תעשה לו טובות. ושגם לא תדבר בטלפון כשהיא בג'ימבורי. שתשים עין על הבת שלה. טיפת אחריות. באמת.

אבל הוא רק אומר לה תודה ומרגיש שחוץ מזה שהוא לא הצליח להגן על הבן שלו מילדים חוצפנים עם פה גדול, אפילו להרגיע את הילד שלו הוא לא מסוגל לבד.

תגיד דוקטור, לפי מה שתיארתי לך, יש סיכוי שהאבא הזה קצת דפוק?

אהבתם את הפוסט? יש עוד הרבה כאלה:

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

אל תהיו ביישנים - שתפו אחרים

  • עוד
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-WhatsApp (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Skype (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Pinterest (נפתח בחלון חדש)

אהבתי

אהבתי טוען...

על אבטיפוס

בדצמבר 2011 דהרתי מגבעתיים לבית החולים הדסה עין כרם עם אישה הרה באוטו. שעתיים אחרי שהגענו כבר החזקתי תינוק במשקל 2.4 קילו עם עיניים כחולות מהפנטות ושק של אושר שהביא איתו.

שנה אחר כך, עם שבעה וחצי קילו נוספים, אבל עם אותן עיניים כחולות מהפנטות ועשרות שקי אושר שחילק לכולנו, התחלתי לכתוב לו איך זה להיות אבא שלו.

נקפוץ קצת קדימה, ליולי 2016. תינוק נוסף הגיח פתאום - שוב דהירה לבית החולים, שוב עיניים כחולות מהפנטות. ואני חזרתי לכתוב.

קוראים לי תומר ברנד, אני אבא של אופק ויובל, נשוי לאימא של אופק ויובל והבן של סבתא של אופק ויובל. כשאני לא מחליף חיתולים אני עיתונאי ומרצה לכתיבה.

לפעמים אני גם מכין אחלה שניצלים

תומר ברנד

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם כדי לעקוב אחרי אבטיפוס

הצטרפו ל 2,036 מנויים נוספים

תנו לנו אהבה גם בפייסבוק

תנו לנו אהבה גם בפייסבוק

חיפוש באבטיפוס

הכי חדש באבטיפוס

  • תושב מודאג – הורה עצבני – איש מטורלל
  • סוּפֶּר-סָבְתָא
  • חוכמת הפתי בר 9
  • חייל של שוקולד
  • כך תבחרו בגדים לילדיכם
  • אדם הוא סך הזיכרונות שהותיר מאחוריו
  • 10 משפטים על פעמים ראשונות

הכי היסטרי באבטיפוס

  • איך קוראים לילד של הגמל?
    איך קוראים לילד של הגמל?
  • מתנה לגיל שנה: סיפור שכתבתי לילד
    מתנה לגיל שנה: סיפור שכתבתי לילד
  • 10 משפטים על ילדים ואהבה אמיתית
    10 משפטים על ילדים ואהבה אמיתית

נושאים שאני כותב עליהם

אינסטדד - אבות מצטלמים

לא נמצאו תמונות Instagram.

עוד אבאים כותבים

  • I-Dad
  • אב במשרה מלאה
  • אבא בלאגן
  • אבא הורמונלי
  • אבא, תבנה לי
  • תחתית החבית
  • תשאלי את אבא

מה היה לכם להגיד?

  • גלית זומר על משבר אמצע החופש: 10 פעילויות שכוללות מזגן
  • משתמש אנונימי (לא מזוהה) על איך קוראים לילד של הגמל?
  • משתמש אנונימי (לא מזוהה) על איך קוראים לילד של הגמל?
  • משתמש אנונימי (לא מזוהה) על איך קוראים לילד של הגמל?
  • מישהו על תושב מודאג – הורה עצבני – איש מטורלל

המומלצים שלי

  • אבא שלה ושלו
  • הכריכה האחורית
  • אבא בלאגן
  • איןמהלעשות
  • פרוקטובלוג
  • היכל הגוונים
  • שביתה איטלקית - ראשי
  • אב במשרה מלאה
  • shashologia
  • שיגעון האוכל
  • peaceofcakeblog
  • דבורית שרגל * Dvorit Shargal
  • אָמִיגְדָּלָה בָּאָה לְבִקּוּר פַּעַם בְּיוֹמַיִם

תגיות

10 משפטים ש אבא אבהות אגרסיות אהבה אוכל אחריות אימא אמהות ארטיק בגדים בוב הבנאי ביטחון בית בכי בריאות בריכה גבעתיים גולני גיל שנתיים האיום גן שעשועים געגוע דרדס דרקונים הורות הורים וילדים היריון זוגיות זיקנה חדר חום חינוך חרם יום הולדת יום הולדת 60 יום העצמאות ילד ילדים ים ישראל כעס לבד מחלות ילדים מילים מילים חדשות מקלחת משחקי הכס משפחה משפטים על ילדים משפטים של ילדים נזלת נישואים סבתא סיפור עברית עייפות עצמאות פארק פורים פחדים פנחס ברנד פסח פרידה צבא צבי הנינג'ה צה"ל ציונות קופת חולים קיץ שינה שפה שפעת שרב תחפושת תינוק

תגיות

אבא אבהות אהבה אחריות אימא ביטחון דרדס הורות הורים וילדים חינוך ילד משפטים על ילדים משפטים של ילדים עצמאות שפה

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם כדי לעקוב אחרי הבלוג

אבאים באים לביקור דברים שהורים צריכים לדעת דעות וביקורות השפה העברית חוכמת הפתי בר מתנה לגיל שנה סיפורים מבית אבא עשרה משפטים ש פוסטים שילדים אוהבים

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Chateau של Ignacio Ricci

אבא שלה ושלו

להיות אבא שלהם זה (כמעט) הכל

הכריכה האחורית

הבלוג של יהודה גזבר

אבא בלאגן

איןמהלעשות

באמת אבל, לא השארתם ברירה

פרוקטובלוג

בלוג בנושא חברה ותקשורת

היכל הגוונים

"רק אני שמרתי את כל האהבה והגעגוע והשמחה והניגונים. בביתי שמרתי אותם, במכלים גדולים מיוחדים. ניגונים רבים הצלחתי להציל מאותה תקופה, וגם געגועים רבים שנשרו ממצחם של האנשים הצלחתי לתפוס, במיוחד בשעת פסוקי דזמרה של אותם ימים. ועכשיו הייתי אוסף את הכל ושם כל ניגון וניגון במקום המיועד לו, כל געגוע וגעגוע במקום הצריך לו, וכל אהבה ואהבה הייתי מחבר להיכן שחיברתי. והשמחה הייתה ממלאת אותי בעצב בלתי־מוסבר, ולא ידעתי מה יעשה בכל זה ומה יהיה בסוף כל העניין." - (ניגון הללוי-ה של חיים־מאיר)

שביתה איטלקית - ראשי

בלוג בישול איטלקי, בעיקר, עם מתכונים קלים ומהירים

אב במשרה מלאה

על הורות, אבהות, מגדר והתמודדות עם אובדן avbe.co.il

shashologia

כתבות וטורים שפורסמו בעיקר במגזין בלייזר ובמוסף כלכליסט. ובוושינגטון פוסט. סתם, בלי האחרון

שיגעון האוכל

שיגעון האוכל, אכילה בריאה בנפשה

peaceofcakeblog

אם אין שלום, תאכלו עוגות.

דבורית שרגל * Dvorit Shargal

קולנוע תיעודי עצמאי

אָמִיגְדָּלָה בָּאָה לְבִקּוּר פַּעַם בְּיוֹמַיִם

בלוג השירה והפרוזה של אורלי עסיס

  • הרשמה רשום
    • אבטיפוס
    • הצטרפו אל 307 שכבר עוקבים אחריו
    • כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
    • אבטיפוס
    • התאמה אישית
    • הרשמה רשום
    • הרשמה
    • להתחבר
    • דווח על תוכן זה
    • הצגת אתר ב-Reader
    • ניהול מינויים
    • צמצום סרגל זה
 

טוען תגובות...
 

    %d בלוגרים אהבו את זה: