איך כותבים ברכת יום הולדת בקלות

תגיות

אבא, אימא, דרדס, יום הולדת, מילים חדשות, מקלחת, סבתא

מזל טוב לקוראת הכי נאמנה של הבלוג

אימא סבבה שהצליחה להפוך ארבעה ילדים דפוקים לבני אדם

"אתה כישלון", אני אומר לעצמי. "כל מה שאימא שלך עשתה בשבילך כל השנים, וברכת יום הולדת נורמלית אתה לא מצליח לכתוב לה. כישלון. מחר תצבע את עצמך בכחול ותזרוק את עצמך בים. יא כישלון".

וניסיתי. אלוהים יודע שניסיתי. ארבע שעות מול מחשב, כותב ומוחק וכותב ומוחק. מעמיס קלישאות על הדף ואז נחרד ממה שיוצא ומרוקן אותו. מרוב ייאוש אפילו כתבתי בגוגל "דרכים להתחיל ברכה ליום הולדת". באמת.

איך התאהבתי בנוריקו סאן

תגיות

אבהות, אימא, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן, אלה קרי הילדה מלפלנד, דבורית שרגל, נוריקו סאן הילדה מיפן, ספרות ילדים, ספרים

הבלוגרית דבורית שרגל אפשרה לי בסרטה, "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן", להתחבר מחדש לספר שאימא שלי הכריחה אותי לקרוא בילדותי

כריכת הספר נוריקו-סאן הילדה מיפן

כשהייתי בן שמונה העניקה לי אימא שלי במתנה ספר ישן ובלוי. היא הגישה לי אותו בחרדת קודש, ואני נאלצתי לכבד את המעמד ולקבל ממנה את ערימת הדפים המתפוררת הזו עם חיוך על פניי. לא רובוט משוכלל, לא מכונית על שלט רחוק, לא זוג אופניים מבריקים. ספר. ישן ובלוי וללא צבעים.

לספר קראו "נוריקו-סאן הילדה מיפן" (כתבה: אסטריד לינדגרן), ואימא שלי אמרה לי בהתרגשות שבגלל מספר הפעמים הרב שקראה בו בילדותה, היא החלה לקרוא בו מהסוף להתחלה. מעט מאוד פעמים בחיים אימא שלי הבהירה לי שהיא מצפה ממני לנהוג בצורה מסוימת. לרוב היא פעלה לפי אמונה שעליי לבחור את הדרך שלי לבד, בידיעה שהיא קרובה מספיק כדי לייעץ או לתמוך אם אצטרך. אבל עדיין, בגיל שמונה, כשמסרה לידיי את גיבורת ילדותה, היא הטילה עליי משימה: "תתאהב כמוני".

חוכמת הפתי בר 3

תגיות

אבא, אבהות, אימא, חנהל'ה ושמלת השבת, מילואים, משפטים של ילדים, סופר, עברית, שפה

פתגמים, תובנות ומשפטי חוכמה שעלו בשיחות עם הילד – החלק השלישי

חייל של שוקולד

מחכה לה בסיבוב

הדרדס מנסה למשוך את תשומת הלב של אימא שלו, שמפנה לו את הגב בזמן שהיא מדברת.
דרדס: "אימא. אימא. אימא. אימא. אימא. אימא".
אחרי כמה דקות הוא משנה גישה: "חמודה, סובבי את הראש".

10 משפטים שייגמרו בבכי

תגיות

10 משפטים ש, אבא, אבהות, אחריות, אימא, בכי, ברית מילה, דמעות, הורות, הורים וילדינם, חינוך, ילד, משפטים על ילדים

אין טעם להגיד לו "תיזהר, אתה תיפול". זה לא מטריד אותו

 1. "תיזהר, רטוב כאן". מה הסיכוי שהמשפט הזה אכן ישפיע על תוצאות ידועות מראש? קלוש. זה בדיוק כמו להגיד "תיזהר, אתה תיפול" או "תרד משם, זה מסוכן", או "תפסיק להתנדנד על הכיסא". בסופו של דבר זה יסתיים כשהאוצר ההרפתקן שלכם, זה שלא הסכים להקשיב למה שניסיתם להסביר לו, יושב על התחת ואתם מוחים את דמעותיו.

חוכמת הפתי בר 2

תגיות

אבא, אבהות, אוכל, אייל שני, אימא, הורות, מילים חדשות, משפטים של ילדים, עברית, קידוש, שפה

 פתגמים, תובנות ומשפטי חוכמה שעלו בשיחות עם הילד – החלק השני

הכי חשוב שבסוף אומרים 'אמן'

הרגעה

הדרדס, שומע רעש בחוץ: "אבא, אל תיבהל, זה רק מטוס בשמיים".

ריגול

אבא: "אופקי, בוא רגע, אני רוצה לגלות לך סוד".
דרדס: "לא, אני לא רוצה".
אבא: "טוב, אז אני אגלה לאימא".
דרדס: "אימא, מה הסוד?"

מותק, הילדים התרחצו

תגיות

אבא, אבהות, אימא, ביטחון, הורות, ילד, לבד, עצמאות

פוסט אורח: אופיר צומן 

נתי, אשתי היקרה, טסה לניו יורק לעשרה ימים. היא לא הייתה בטוחה שאסתדר לבד עם שלושה ילדים (שירה – בת תשע, עומרי – חמש וחצי, גילי – שנתיים וחצי). באמת שהשתדלתי לא לאכזב אותה

יום שישי, 14:30. רק יממה וחצי בלי נתי, וכבר יש כמה תובנות משמעותיות שהספקתי ללמוד:

1. כל הסיטואציה גורמת לך לראות את הילדים אחרת – זה ממש לא אותו דבר להסתכל עליהם עם עיניים אדומות וחצי עצומות מעייפות.

 2. אני נאלץ כל הזמן לשקר למחייתי – כל עגבנייה או מלפפון הם מבחינתי "שניצל", כי זה הדבר היחיד שהילדים מוכנים לאכול. האמת שאצלי זה קצת רגרסיה, כי אם הייתי רוצה לשקר למחייתי לא הייתי מוותר על קריירה של עורך דין.

3. הילדים כנראה מרגישים שהבוס האמיתי לא בסביבה, והמציאו סוג חדש של חוצפה – למשל, אני לוקח את גילי על הגב לאמבטיה, והיא צועקת עלי: "אבא, אתה ממש כבד!". או ששירה שואלת אותי: "אבא, מה זה 'אווטאר' בסינית?", והכול רק בשביל להכשיל אותי בהורות.

יום שבת, 22:40.

1. הכביסה היא האתגר הכי גדול שלי – לעומרי יש מחר ג'ודו, אבל החליפה הלבנה שלו מלוכלכת מהאימון הקודם, ואין מספיק כביסה לבנה כדי להפעיל מכונה. ההתלבטות שלי: להפעיל מכונה חצי ריקה או לעשות כביסה ביד? מצד אחד, להפעיל מכונה חצי ריקה זה בזבוז.  מצד שני, אומרים שגם לעשות ביד זה בזבוז. יש מצב שאתן לעומרי את חלוק הרחצה השחור שלי, ואשכנע אותו שאחרי חודש בג'ודו הוא קיבל דאן 4.

2. המשמעת של גילי מתחילה להתרופף – היא יודעת שאי אפשר לקבל יותר מבקבוק אחד לפני השינה, אבל היום היא כנראה רצתה לבדוק את החוקים, ונדנדה שהיא רוצה עוד בקבוק. עכשיו, תראו, לי יש כלל ברזל בחיים – אצלי מילה זו מילה. למדתי שאם אתה לא עומד במילה שלך פעם אחת, אז הילדים מתחילים לטפס עליך ואין לזה גבול. הילדים אצלנו למדו שאם אבא מקבל החלטה, אז אף אחד בעולם לא מסוגל להזיז אותו ממנה. אז החלטתי חד משמעית: לתת לה עוד בקבוק אחד ודי!

3. בדידות – כשאתה אבא אחד שמטפל לבד בשלושה ילדים בזמן שאימא בחו"ל, אז לכאורה אתה אמור להרגיש מאוד בודד. אבל אני יכול להגיד שזו בדידות זמנית שאפשר להסתדר איתה. אתה הרי יודע שיש בקצה השני של העולם מישהו שחושב עליך, שאוהב אותך, שחולם עליך, שמתרגש ממך, שחושק בך, שמפנטז עליך. לא כמו במקרה של בר רפאלי שאין לה את כל זה. מאז שראיתי את הכתבה עליה ב"ידיעות" אני מאוד עצוב. מכיוון שיש לי נטייה לקחת על עצמי לפתור את כל מצוקות הזולת, אני כבר יומיים שובר את הראש איך לעזור לה.

יום ראשון, 20:00.

1. מישהו לדבר איתו – כבר ארבעה ימים שאני סוג של מנהל תפעול, טכנאי. יותר מדי עסוק בחומר ופחות מדי ברוח. אז החלטתי לדבר עם מישהו בעל שיעור קומה – איש רוח. רבנים לא באים לי טוב מאז פאקו רבן. שייח לא בא בחשבון, כי מאז שהחזירו את שארם א-שייח אין אצלנו אף שייח עם קסם אישי. קייס נשמע לי שיפוטי מדי. אז החלטתי לשוחח עם כומר. יצרתי קשר עם ג'סי ג'קסון בסקייפ. אמרתי לו שכבר שנים אני משתמש במסור החשמלי שלו וממש מרוצה, ושאשמח להחליף איתו מילה. הוא שלח אותי לדבר עם מייקל ג'קסון וניתק עליי.

2. הכול בשביל הילד – קיבלתי פתק מהגן של עומרי עם כמה מטלות. בין השאר ביקשו להביא למחר דברים שמתחילים באות ס'. החלטתי להביא את סבתא סופי – היא מתחילה בשני ס'. עומרי ייצא מלך בגן. ביקשתי ממנה להביא איתה סמבוסק.

3. אימון הג'ודו של עומרי – המאמן עשה לילדים היום תרגיל באגרסיביות. הוא שאל בתחילת האימון את כולם מי מסכים, לפחות בדרך כלל, לכבד את החברים שלו בחטיפים ולתת להם לשחק במשחקים שלו. את כל אלה שהצביעו הוא העמיד בשורה בקצה המזרן, וכל השאר היו צריכים לדחוף ולהעיף אותם חזק. הוא אמר שקוראים לתרגיל הזה "גלגול נשמות".

יום שני, 10:00.

1. בוקר טוב לך את מושלמת – אתי, הגננת במשפחתון, סיפרה לי הבוקר שגילי כל הזמן קוראת לה ונותנת לה מתנות. אתמול גילי קראה בהתרגשות לאתי ואמרה לה שהיא רוצה לתת לה מתנה, אבל לא כל כך זכרה מה היא רצתה לתת לה. הדיאלוג נשמע ככה:
גילי: "אתי בואי, בואי, אני רוצה לתת לך מתנה".
אתי: "מה, מה את רוצה לתת לי?"
גילי: "אה, אה, אה… חלב מועשר"

יום שלישי, 14:00.

1. געגועים לאימא – כבר שישה ימים שלמים שהילדים ואני לבד בבית בלי נתי. היום הגעגועים הגיעו לשיאם. אז הרמתי טלפון לאימא שלי ודיברנו איזה שעה. נרגעתי.

2. פנג-שוואי – ראיתי בערוץ 8 תוכנית מרתקת על פנג-שוואי שהסבירו בה שאפשר לעשות הרבה יותר מקום בבית באמצעות הזזה פשוטה של כמה דברים. ניסיתי לפעול לפי ההנחיות וזה באמת עבד מדהים. לא האמנתי כמה ספייס יכול להיות בבית. אחרי שעתיים החזרתי את הילדים מסבא וסבתא, והבית חזר לגודל המקורי.

ofir@ofirtzuman.com

רוצים לכתוב פוסט אורח באבטיפוס? דברו איתי

חרדת נטישה: הילד הולך לגן

תגיות

אבא, אבהות, אימא, גן ילדים, גני ילדים, גננות, הורות, חרדת נטישה, פרידה

מי יודע איזה מחלות הוא יחטוף בגן. ומי ינחם אותו אם ייפול על התחת? הדרדס עוזב אותי

בהצלחה לגננות. הדרדס ואני בטיול פרידה

אימא של אופק אמרה לי שהוא צריך להתחיל ללכת לגן. אמרתי לה שזה בסדר גמור מבחינתי, אבל כדאי לחכות לפחות שנה כדי שהיא ואני נגדל קצת ונוכל להישאר לבד. אימא של אופק חייכה אליי חיוך מרחם. זה חיוך ששולחים לאיש בן 31 שמפחד להישאר בבוקר בלי תינוק בן שנה וארבעה חודשים. כרעתי על ברכיי וביקשתי רחמים. "אני לא יודע להיות בלעדיו", אמרתי לה בקול בכייני.

לעצמי אני מנסה להגיד שזה הכול בשבילו. מי יודע איזה מחלות הוא עלול לחטוף בגן. ומי מבטיח לי שהגננת תתייחס אליו יפה. ומי ילטף את פניו כשיבכה ומי ינחם אותו אם ייפול על התחת? אבל בסופו של דבר, צריך להודות על האמת: אני פחדן. אני מפחד שיהיה לו כיף בלעדיי. אני מפחד שמישהו אחר ישמע אותו אומר מילים שלא הספיק להגיד לידי, או שיצפה בו רץ או קופץ או אלוהים יודע מה ילדים עושים בגן, כשההורים שלהם לא שם.

– "זה יעשה לו טוב", אומרת לי אימא של אופק. "הוא צריך עוד ילדים לידו".
– "מה הוא יעשה בעוד ילדים?" אני שואל אותה. "יש לו אותי. מה רע בי?"

בלילה אני חולם שהוא ואני בורחים למקסיקו ושוכרים בקתה על החוף, רחוק מכל הגננות המרושעות והאימהות ההגיוניות. "נהיה מאושרים", אני מבטיח לו בחלום והוא מניח עליי ראש ומאמין בי.

בשש וחצי בבוקר אני שומע מישהו קורא לי. הוא אומר "אבא!" כל כך חד-משמעי שאני חייב לקום ולגשת אליו. אנחנו אוכלים ארוחת בוקר (הוא אוכל בקבוק, אני מתעפץ לידו) ומשחקים בטרקטור שלו (הוא משחק בטרקטור, אני מתעפץ לידו). אחר כך הוא מתחיל לטייל בבית ואני רודף אחריו ומונע ממנו: לשחק בתנור, להפיל את הטלוויזיה, להרביץ לכלבה, שוב להפיל את הטלוויזיה, להעיר את אימא שלו, לשתות סבון, לקרוע את האלבום חתונה שלנו, שוב להרביץ לכלבה, להכניס גרב מלוכלך לפה ולבסוף לזרוק את הטלפון הנייד שלי לשירותים.

בעשר בבוקר הוא חוזר לישון. אני מתיישב בסלון, פותח את המחשב ומתכנן את המסלול הכי מהיר לגן שלו. בהצלחה לגננות.

אהבתם את הפוסט? יש עוד הרבה כאלה:

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

כתובת אימייל:

להירשם