
איור: שירן תעשה | פורסם לראשונה ב"הורים וילדים"
יֵשׁ מַפִּיּוֹת
מַגָּבוֹת
מַיִם
וְמַגְּבוֹנִים
27 יום ראשון דצמ 2015
Posted פוסטים שילדים אוהבים
inאיור: שירן תעשה | פורסם לראשונה ב"הורים וילדים"
יֵשׁ מַפִּיּוֹת
מַגָּבוֹת
מַיִם
וְמַגְּבוֹנִים
30 יום ראשון אוג 2015
Posted דעות וביקורות
inענת טמפלהוף תפסה אותי מורח בוץ על הקיר של אולם הספורט כשהייתי בכיתה ב'. היא אמרה לי שאביא את ההורים מחר בבוקר. לא הבאתי אותם והיא שלחה אותי לבלות יום עם ילדי כיתה א'. זה היה נורא עבורי והושפלתי ברמות קשות, אבל למדתי שיש משמעות למעשים שלי. מאז לא מרחתי בוץ על קירות בית הספר או על קירות בכלל. אף אחד לא צריך לראות בוץ על הקיר רק כי משעמם לי.
27 יום שני יול 2015
Posted עשרה משפטים ש
inתגיות
אבא, אחריות, הורות, הורים וילדים, חינוך, טאבלט, משפטים על ילדים
לא מסוגלים להרים את העיניים מהטלפון או הטאבלט | איור: שירן משיח
<
p style="text-align:justify;">1. אנחנו מתלוננים על כמות הזמן שהילדים שלנו צמודים לטלוויזיה ולמחשב – אבל לא מסוגלים להרים את העיניים אפילו לשנייה מהטלפון או הטאבלט.
2. אנחנו מקטרים על הדור החדש, שאין לו שום הערכה לכסף – אבל משלמים בלי לחשוב פעמיים 40 שקל על קפה ומאפה, "כי יש להם שוקולד שפשוט למות ממנו".
להמשיך לקרוא
02 יום שני מרץ 2015
Posted עשרה משפטים ש
in≈ 2 תגובות
"אל תעבור, רטוב כאן".
1. מתחת לספה שלנו, רשימה חלקית: קליפה של קלמנטינה, שלט של טלוויזיה, 5 מכוניות, 3 מטבעות של שקל, כרטיס אשראי שנעלם לפני חודש, זוג תחתונים של הילד, 2 ענבים, הספר "תירס חם", שני עפרונות, עט, מצית, כוס פלסטיק, 4 ג'וקים שמתו בינתיים ומשפחה של מסתננים מסודן שמסתתרת שם כבר שנתיים.
2. חצי שעה – זה הזמן שאפשר לבקר אצלנו בבית מרגע שסיימנו לנקות ועד שהבית נראה שוב כמו אזור קרב. טוב, האמת היא שאני מגזים. אם הילד ישן, אפשר לבוא אפילו לשעה.
28 יום ראשון דצמ 2014
Posted מתנה לגיל שנה, סיפורים מבית אבא
inיום הולדת שלוש
אהובי,
בכל ערב, אחרי שאתה הולך לישון, אני עורך ביני לבין עצמי את "מבחן האבא" – איזה אבא הייתי היום? ומכיוון שאני ביקורתי מאוד כלפי כל מה שקשור להורות שלי, אני מעניק לעצמי רק את הציונים "מצטיין" ו"נכשל". ומכיוון שאלו שני הציונים היחידים, בלא מעט ערבים אני נאלץ להכשיל את עצמי.
>>>מתנה לגיל שנה: סיפור שכתבתי לילד
לא קל להיות אבא מצוין, אבל בחרתי שלעולם לא אהיה אבא בינוני. אם כעסתי עליך ללא סיבה, אם הייתי עסוק בדברים אחרים ולא התפניתי אליך, אם לא לימדתי אותך שום דבר חדש בכל הזמן שהיינו יחד – נכשלתי. אם סיימת את היום שלך מאושר יותר, חכם יותר ומגובש יותר – עמדתי ברף.
28 יום שני יול 2014
Posted סיפורים מבית אבא
inככה אני מראה אהבה. הדרדס אוכל ארטיק
ברגע שאנחנו נכנסים לסופרמרקט אני נרגע. בחוץ שרב. אני נוזל את עצמי לתוך הנעליים ומקלל את הלחות האיומה של אזור המרכז. המזגן משיב לי את שמחת החיים ובשנייה אחת אני מסתחבק עם הדרדס וקונה לו ארטיק שוקולד כדי שגם הוא יהיה מבסוט. "תאכל, נשמה שלי", אני מאיץ בו בביטחון ושואב על הדרך רוגלעך תעשייתי. אין, חגיגה. בחוץ אנשים מבקשים מאלוהים שייקח אותם בחום הזה, ואצלנו, במזגן, שוברים דיאטות.
11 יום ראשון מאי 2014
Posted עשרה משפטים ש
in≈ 2 תגובות
תגיות
10 משפטים ש, אבא, אבהות, אחריות, אימא, בכי, ברית מילה, דמעות, הורות, הורים וילדינם, חינוך, ילד, משפטים על ילדים
אין טעם להגיד לו "תיזהר, אתה תיפול". זה לא מטריד אותו
1. "תיזהר, רטוב כאן". מה הסיכוי שהמשפט הזה אכן ישפיע על תוצאות ידועות מראש? קלוש. זה בדיוק כמו להגיד "תיזהר, אתה תיפול" או "תרד משם, זה מסוכן", או "תפסיק להתנדנד על הכיסא". בסופו של דבר זה יסתיים כשהאוצר ההרפתקן שלכם, זה שלא הסכים להקשיב למה שניסיתם להסביר לו, יושב על התחת ואתם מוחים את דמעותיו.
להיות אבא שלהם זה (כמעט) הכל
הבלוג של יהודה גזבר
באמת אבל, לא השארתם ברירה
בלוג בנושא חברה ותקשורת
"רק אני שמרתי את כל האהבה והגעגוע והשמחה והניגונים. בביתי שמרתי אותם, במכלים גדולים מיוחדים. ניגונים רבים הצלחתי להציל מאותה תקופה, וגם געגועים רבים שנשרו ממצחם של האנשים הצלחתי לתפוס, במיוחד בשעת פסוקי דזמרה של אותם ימים. ועכשיו הייתי אוסף את הכל ושם כל ניגון וניגון במקום המיועד לו, כל געגוע וגעגוע במקום הצריך לו, וכל אהבה ואהבה הייתי מחבר להיכן שחיברתי. והשמחה הייתה ממלאת אותי בעצב בלתי־מוסבר, ולא ידעתי מה יעשה בכל זה ומה יהיה בסוף כל העניין." - (ניגון הללוי-ה של חיים־מאיר)
בלוג בישול איטלקי, בעיקר, עם מתכונים קלים ומהירים
על הורות, אבהות, מגדר והתמודדות עם אובדן avbe.co.il
כתבות וטורים שפורסמו בעיקר במגזין בלייזר ובמוסף כלכליסט. ובוושינגטון פוסט. סתם, בלי האחרון
שיגעון האוכל, אכילה בריאה בנפשה
אם אין שלום, תאכלו עוגות.
קולנוע תיעודי עצמאי
בלוג השירה והפרוזה של אורלי עסיס