• אבטיפוס
  • סיפורים מבית אבא
  • 10 משפטים ש…
  • חוכמת הפתי בר
  • דברים שהורים צריכים לדעת
  • רוצים לדבר איתי?
    • אבטיפוס סלבריטאי
  • מתנה לגיל שנה

אבטיפוס

~ המדריך המלא לגידול הורים

אבטיפוס

ארכיוני תגים: ים

10 משפטים שיעזרו לכם לעבור את הקיץ בשלום

24 יום רביעי יונ 2015

Posted by אבטיפוס in עשרה משפטים ש

≈ השארת תגובה

תגיות

אבא, אבהות, ארטיק, הורים וילדים, חוף, ים, משפטים על ילדים, סנדלים, קיץ, שרב

יום כיף בים

שבועיים של חול בבית. יום כיף בים

<

p style="text-align:justify;">1. קיץ זה ים. וים זה חול. אפשר לרוץ, להסתער על הגלים ולהרגיש שוב צעירים ויפים והרפתקנים. אבל אחר כך, כשכבר יוצאים מהים ומתנגבים, החול לא מתנקה בשום צורה, ובסוף יש שבועיים חול על הספות.
2. קיץ זה לילה בשטח, רק אנחנו והילד. ומספרים סיפורים אל תוך הלילה. וצוחקים, ושרים סביב מדורה, וסופרים כוכבים. ופתאום מבינים כמה מעט צריך כדי להיות מאושרים. ואז נזכרים שלא הבאנו שום דבר נגד היתושים, והבונדינג המושלם הזה, המלא אהבה ואושר וההסתפקות במועט, הופך לקטסטרופה. כי היתושים האלה הם כמו לוחמי קומנדו – כלום לא עוצר אותם.
להמשיך לקרוא ←

אל תהיו ביישנים - שתפו אחרים

  • עוד
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-WhatsApp (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Skype (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Pinterest (נפתח בחלון חדש)

אהבתי

אהבתי טוען...

הים הוא אותו הים

10 יום שלישי ספט 2013

Posted by אבטיפוס in סיפורים מבית אבא

≈ תגובה אחת

תגיות

אבא, אבהות, ביטחון, גלים, הורות, זיקנה, חגים, ים, ראש השנה, שקיעה, שרב

במקום נרגילה הבאתי צעצועים ובמקום אלכוהול לקחתי מטרנה. לילה על החוף, גרסת האבהות

נופש בים

פתאום הגלים נראים חשודים

אני חושב שזה קרה בשתיים עשרה בלילה, אולי קצת מאוחר יותר. קבוצת נערות שפרסה מחצלת ליד האוהל שלנו לא הפסיקה לצווח ולצחקק עד שניגשתי אליהן ואמרתי שהן יכולות לעשות כמה רעש שהן רוצות, אבל אם מישהי מעירה את הבן שלי – היא אחראית להרדים אותו. ניסיתי להישמע ציני ומצחיק, אבל כשצעדתי בחזרה לשטח שלי הבנתי משהו: הפכתי לאיש שמבאס את המסיבה. הבנות התלחששו מאחורי גבי ושמעתי אותן מזכירות את הזקן עם הילד שבא לגעור בהן.

הים בחוף הבונים הוא אותו הים. הוא כחול, מלוח, רטוב וסוער. זה אני שהשתניתי. במקום נרגילה הבאתי דלי, כף ומגרפה; במקום בשרים ומנגל ארזתי שניצלים שיהיה קל לטגן ובמקום אלכוהול לקחתי מטרנה ובקבוק.

רציתי לנצל את ראש השנה ולנסוע לבד. רק הילד ואני. לילה של בונדינג, מדורה קטנה, שיחת נפש על איך שואג האריה ואיזה צבע יש לעגבנייה. אבל הפנטזיה על ערב בנים בחוף נסדקה כשהבנתי שהלוגיסטיקה מצריכה ממני מיני מבצע צבאי לשינוע הציוד. בסוף החלטתי לקחת איתי את אחי הצעיר, מלצר בן 24 שמתעב השכמות ולא מאמין שיש סיבה לישון פחות מתשע שעות בלילה. מצד שני עדיין יש לו כוח לסחוב תיקים עמוסי צעצועים מהאוטו לאוהל. חוץ מזה, הדרדס מת עליו.

אחרי שהתמקמנו לקחתי את הדרדס לזמן איכות בים. פעם הייתי מסתער שיכור על הגלים ומטביע את עצמי קצת, כדי להרגיש שאני חי. היום אני בונה ארמונות בחול ומביט בגלים בחשדנות. קבוצת צעירים השתוללה במים והשפריצה לכל עבר. הדרדס צחקק בהתרגשות והביט עליהם בהערצה ואני מלמלתי שהם צריכים להיות זהירים יותר והסברתי לו שהים הוא מקום מסוכן. יכול להיות שהתחיל להימאס לו ממני.

הדרדס והדוד שלו על החוף

עצלן אבל יעיל. הדרדס והדוד שלו על החוף

ראינו את השמש שוקעת. פעם שקיעות סימנו עבורי רומנטיקה זולה. היום הן זמן טוב להכניס את הילד למצב שינה. התיישבנו על החוף ואמרנו ביי ביי לשמש. הסברתי לו שהיא הולכת לנוח ושגם אנחנו הולכים לנוח. הוא לא התכוון לנוח.

הדלקנו מדורה ואכלנו שניצל פושר ומלפפון. שרנו "אבא בא, סבא בא" וראינו כוכבים בשמים. בעשר בלילה החלטתי להשכיב אותו. שכבתי לצדו באוהל והמצאתי לו סיפורים על כדור שקופץ, על דג שמשפריץ ועל ילד שמקבל מתנה ליום ההולדת. אחר כך שרנו שלוש פעמים את "רוח רוח" ועוד פעמיים את "אדון שוקו". נפרדתי איתו מכל קרובי המשפחה שלנו ("ביי, סבתא", "ביי סבא", "ביי נצ'ית", "ביי אימא") ונזפתי בו כשזרק עליי את השמיכי שלו.

כשהוא נשכב על המזרן שאלתרנו לו עשיתי כאילו אני ישן. אחרי שלוש דקות שקטות, כשכבר הייתי משוכנע שהצלחתי להרדים אותו, הרגשתי גוף קטן מתיישב עליי. שנייה אחר כך הוא צעק "דיו!". ניסיתי להיראות זועף אבל לא הצלחתי להפסיק לצחוק. גם הוא צחק, ואז הבנתי שהילד הזה, שעדיין לא בן שנתיים, יודע הרבה יותר טוב ממני איך עושים חיים בים. ממרום שנותיי למדתי ממנו איך ליהנות. הוא ניצל את זה כדי להישאר ער עוד חצי שעה. ב-23:30 הוא סוף סוף נרדם.

בבוקר התעוררנו יחד ונתנו לדוד העצלן שלו להמשיך לישון. "חכה חכה שיהיה לך ילד", סיננתי לעברו כשהוא ביקש ממני לסגור את האוהל כי האור מפריע לו. בדרך חזרה הביתה העברתי לו יד על הפולקעס ואמרתי לו שבגלל שממילא הוא לא יכול לנהוג – אין בעיה שיישן. אבל הדרדס, בדיוק כמוני, לא רצה שהטיול יסתיים. הוא נשאר ער ושוחח איתי כל הדרך. אמרתי לו שאני אוהב אותו ושאני מקווה שגם כשיגדל הוא ירצה לבוא איתי ללילה כזה על החוף. הוא שתק. כנראה שזו הדרך שלו להתחמק מתשובה. אני מניח שכשיגדל הוא יעדיף לנסוע לים עם חבורת צעירים שמשפריצה מים ולא עם אבא מתיש ונרגן.

כשהגענו הביתה כל הבונדינג שעמלתי עליו התפוגג. הוא ראה את אימא שלו והתחיל לבכות כאילו היא זו שהרימה אותו לפני מספר שעות על הכתפיים ורצה איתו על החול הרותח כדי לקנות לו ארטיק. אמרתי לה שהוא עייף אבל כשהיא לא שמעה לחשתי לו שהוא סתם בוגד ושבפעם הבאה אני הולך לים בלעדיו. הוא הפסיק לבכות, חיבק את אימא שלו חזק ואמר לי בביטחון: "ביי, אבא".

אהבתם את הפוסט? יש עוד הרבה כאלה:

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

אל תהיו ביישנים - שתפו אחרים

  • עוד
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-WhatsApp (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Skype (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Pinterest (נפתח בחלון חדש)

אהבתי

אהבתי טוען...

איפה הילד: הדרדס חוגג עצמאות

05 יום רביעי יונ 2013

Posted by אבטיפוס in סיפורים מבית אבא

≈ השארת תגובה

תגיות

אבא, אבהות, ביטחון, הורות, ילד הלך לאיבוד, ים, נעליים, סבתא, פחד, קניון, קניות

נכשל באבהות: ביום שבו לקחנו אותך לקנות נעליים ראשונות, יצאת לסיבוב בקניון. בלעדינו

גלידה בקניון

סליחה מעכשיו על מכתבי ההתנצלות שאכתוב לך בהמשך. גלידה בקניון אחרי סוף המשבר

שלום חבוב

אני כותב לך מכתב כי אתה לא יודע לקרוא. ככה נמנעת ממני המבוכה להעניק לך הסבר מנומק ולהתנצל בפניך על מה שקרה. קצת קשה להתחנן למחילה מול אדם שבדיוק למד לחטט באף ועסוק בנחיריים שלו ולא בשיחה.

איבדתי אותך היום. זה היה קצר, כמעט לא מורגש, אבל הלכת היום לאיבוד. בגללי. כמה סמלי שביום שבו לקחנו אותך לקנות נעליים ראשונות, בחרת לצאת לסיבוב בקניון בלעדינו. זה התחיל אופטימי. צעדת ברחבי המתחם עם חיוך זחוח וסבתא שלך אמרה שככה נראה ילד עם ביטחון עצמי. אחרי שקנינו לך סנדלים המשכנו אל חנות הספרים כדי לחפש לך דיסקים לצפייה. אימא שלך הלכה לקנות משהו ואני הייתי המבוגר האחראי.

כשהיא חזרה לחנות כבר קראתי בעיון את העמוד השני של אוליבר טוויסט, ילד בן תשע שביקש מנה נוספת בבית היתומים. היא שאלה אותי איפה הילד. אמרתי לה שהוא אצל סבתא שלו. הסתכלנו על סבתא שלו. היא אמרה לנו שהוא איתי. הסתכלנו עליי. הבנו שאתה מיישם את נושא הביטחון העצמי הזה שלך. יצאנו מהחנות בריצה ולקח לנו 40 שניות למצוא אותך.

אם רוצים להיאחז בקלישאות אפשר להגיד שכל שנייה עברה כנצח. כשכותבים את זה ככה מבינים כמה עוצמה יש לעתים לקלישאות, גם כשהן מהזן הנחות ביותר. כי כל שנייה עברה הרבה יותר לאט מנצח. מדהים כמה מחשבות שליליות המוח מספיק לייצר בכל כך מעט זמן. ומדהים שבאוטוסטרדת ההשערות שהציפו אותי לא הייתה אף אחת חיובית. לא חשבתי אפילו לרגע שיכול להיות שאתה פשוט עומד מחוץ לחנות ומחכה לנו.

איש אחד עם חיוך מקסים החזיק אותך על הידיים. הייתה לו עגלה משלו עם תינוק בן פחות משנה. עברו כמה שניות עד שראיתי אותך ואז רצתי ולקחתי אותך ממנו. קינאתי באיש הזה שהילד שלו עדיין זוחל והוא יכול לקרוא את הכריכה האחורית של אוליבר טוויסט בלי שאף אחד ילך לאיבוד. רציתי להגיד לו שהוא החבר הכי טוב שלי ושיבוא לקפה ושהוא אחלה גבר ושתודה לו שהציל אותך ומנע ממך להסתובב יחף ובודד ועזוב. אבל איפשהו בדרך איבדתי את הנשימה אז הנהנתי לו לתודה והשתתקתי.

אבהות והורות הן עבודות סיזיפיות. לא משנה כמה נהדר ומוצלח הייתי אתמול בתור אבא, השנייה הזו שפספסתי משכיחה את כל ההישגים. אז הסתובבתי יום שלם עם תחושת כישלון.

פעם נכשלתי במבחן. לא הספקתי ללמוד ויצא שקיבלתי 40. זה לא ציון שאני גאה בו אבל ברגע שקיבלתי אותו הכנתי לעצמי כוס קפה והמשכתי את היום שלי. כישלון בתור אבא לא עובר עם הקפה. שיחזרתי אותו כמה פעמים. טעות בניקוד יכולה להוביל לסגול במקום צירה. טעות בהורות עלולה להסתיים במיון.

לקחנו אותך אחרי הקניון לים כדי שכולנו נירגע קצת. הסתכלתי עליך משחק בחול. לא כועס, לא מאוכזב, לא נוטר טינה לאף אחד. אימא שלך לחשה לי שזה יכול לקרות לכולם. אמרתי לה שקיוויתי להיות אבא טוב יותר מכולם.

אז אני מצטער, ילד שלי, על זה שאיבדתי אותך. אבל חשוב יותר: אני מבקש כבר מעכשיו סליחה על מכתבי ההתנצלות שאכתוב לך בהמשך. האירוע הקצר הזה הזכיר לי שאני לא הסופר-אבא שחשבתי שאני. כי הורות, למרבה הצער, מורכבת מהרבה ניצחונות קטנים וממעט כישלונות מבישים שמזכירים לנו שאיש לא חף מטעויות. חוץ מזה, זה יכול לקרות לכולם.

אהבתם את הפוסט? יש עוד הרבה כאלה:

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

אל תהיו ביישנים - שתפו אחרים

  • עוד
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-WhatsApp (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Skype (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Pinterest (נפתח בחלון חדש)

אהבתי

אהבתי טוען...

על אבטיפוס

בדצמבר 2011 דהרתי מגבעתיים לבית החולים הדסה עין כרם עם אישה הרה באוטו. שעתיים אחרי שהגענו כבר החזקתי תינוק במשקל 2.4 קילו עם עיניים כחולות מהפנטות ושק של אושר שהביא איתו.

שנה אחר כך, עם שבעה וחצי קילו נוספים, אבל עם אותן עיניים כחולות מהפנטות ועשרות שקי אושר שחילק לכולנו, התחלתי לכתוב לו איך זה להיות אבא שלו.

נקפוץ קצת קדימה, ליולי 2016. תינוק נוסף הגיח פתאום - שוב דהירה לבית החולים, שוב עיניים כחולות מהפנטות. ואני חזרתי לכתוב.

קוראים לי תומר ברנד, אני אבא של אופק ויובל, נשוי לאימא של אופק ויובל והבן של סבתא של אופק ויובל. כשאני לא מחליף חיתולים אני עיתונאי ומרצה לכתיבה.

לפעמים אני גם מכין אחלה שניצלים

תומר ברנד

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם כדי לעקוב אחרי אבטיפוס

הצטרפו ל 2,036 מנויים נוספים

תנו לנו אהבה גם בפייסבוק

תנו לנו אהבה גם בפייסבוק

חיפוש באבטיפוס

הכי חדש באבטיפוס

  • תושב מודאג – הורה עצבני – איש מטורלל
  • סוּפֶּר-סָבְתָא
  • חוכמת הפתי בר 9
  • חייל של שוקולד
  • כך תבחרו בגדים לילדיכם
  • אדם הוא סך הזיכרונות שהותיר מאחוריו
  • 10 משפטים על פעמים ראשונות

הכי היסטרי באבטיפוס

  • איך קוראים לילד של הגמל?
    איך קוראים לילד של הגמל?
  • מתנה לגיל שנה: סיפור שכתבתי לילד
    מתנה לגיל שנה: סיפור שכתבתי לילד
  • 10 משפטים על ילדים ואהבה אמיתית
    10 משפטים על ילדים ואהבה אמיתית

נושאים שאני כותב עליהם

אינסטדד - אבות מצטלמים

לא נמצאו תמונות Instagram.

עוד אבאים כותבים

  • I-Dad
  • אב במשרה מלאה
  • אבא בלאגן
  • אבא הורמונלי
  • אבא, תבנה לי
  • תחתית החבית
  • תשאלי את אבא

מה היה לכם להגיד?

  • גלית זומר על משבר אמצע החופש: 10 פעילויות שכוללות מזגן
  • משתמש אנונימי (לא מזוהה) על איך קוראים לילד של הגמל?
  • משתמש אנונימי (לא מזוהה) על איך קוראים לילד של הגמל?
  • משתמש אנונימי (לא מזוהה) על איך קוראים לילד של הגמל?
  • מישהו על תושב מודאג – הורה עצבני – איש מטורלל

המומלצים שלי

  • אבא שלה ושלו
  • הכריכה האחורית
  • אבא בלאגן
  • איןמהלעשות
  • פרוקטובלוג
  • היכל הגוונים
  • שביתה איטלקית - ראשי
  • אב במשרה מלאה
  • shashologia
  • שיגעון האוכל
  • peaceofcakeblog
  • דבורית שרגל * Dvorit Shargal
  • אָמִיגְדָּלָה בָּאָה לְבִקּוּר פַּעַם בְּיוֹמַיִם

תגיות

10 משפטים ש אבא אבהות אגרסיות אהבה אוכל אחריות אימא אמהות ארטיק בגדים בוב הבנאי ביטחון בית בכי בריאות בריכה גבעתיים גולני גיל שנתיים האיום גן שעשועים געגוע דרדס דרקונים הורות הורים וילדים היריון זוגיות זיקנה חדר חום חינוך חרם יום הולדת יום הולדת 60 יום העצמאות ילד ילדים ים ישראל כעס לבד מחלות ילדים מילים מילים חדשות מקלחת משחקי הכס משפחה משפטים על ילדים משפטים של ילדים נזלת נישואים סבתא סיפור עברית עייפות עצמאות פארק פורים פחדים פנחס ברנד פסח פרידה צבא צבי הנינג'ה צה"ל ציונות קופת חולים קיץ שינה שפה שפעת שרב תחפושת תינוק

תגיות

אבא אבהות אהבה אחריות אימא ביטחון דרדס הורות הורים וילדים חינוך ילד משפטים על ילדים משפטים של ילדים עצמאות שפה

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם כדי לעקוב אחרי הבלוג

אבאים באים לביקור דברים שהורים צריכים לדעת דעות וביקורות השפה העברית חוכמת הפתי בר מתנה לגיל שנה סיפורים מבית אבא עשרה משפטים ש פוסטים שילדים אוהבים

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Chateau של Ignacio Ricci

אבא שלה ושלו

להיות אבא שלהם זה (כמעט) הכל

הכריכה האחורית

הבלוג של יהודה גזבר

אבא בלאגן

איןמהלעשות

באמת אבל, לא השארתם ברירה

פרוקטובלוג

בלוג בנושא חברה ותקשורת

היכל הגוונים

"רק אני שמרתי את כל האהבה והגעגוע והשמחה והניגונים. בביתי שמרתי אותם, במכלים גדולים מיוחדים. ניגונים רבים הצלחתי להציל מאותה תקופה, וגם געגועים רבים שנשרו ממצחם של האנשים הצלחתי לתפוס, במיוחד בשעת פסוקי דזמרה של אותם ימים. ועכשיו הייתי אוסף את הכל ושם כל ניגון וניגון במקום המיועד לו, כל געגוע וגעגוע במקום הצריך לו, וכל אהבה ואהבה הייתי מחבר להיכן שחיברתי. והשמחה הייתה ממלאת אותי בעצב בלתי־מוסבר, ולא ידעתי מה יעשה בכל זה ומה יהיה בסוף כל העניין." - (ניגון הללוי-ה של חיים־מאיר)

שביתה איטלקית - ראשי

בלוג בישול איטלקי, בעיקר, עם מתכונים קלים ומהירים

אב במשרה מלאה

על הורות, אבהות, מגדר והתמודדות עם אובדן avbe.co.il

shashologia

כתבות וטורים שפורסמו בעיקר במגזין בלייזר ובמוסף כלכליסט. ובוושינגטון פוסט. סתם, בלי האחרון

שיגעון האוכל

שיגעון האוכל, אכילה בריאה בנפשה

peaceofcakeblog

אם אין שלום, תאכלו עוגות.

דבורית שרגל * Dvorit Shargal

קולנוע תיעודי עצמאי

אָמִיגְדָּלָה בָּאָה לְבִקּוּר פַּעַם בְּיוֹמַיִם

בלוג השירה והפרוזה של אורלי עסיס

  • הרשמה רשום
    • אבטיפוס
    • הצטרפו אל 307 שכבר עוקבים אחריו
    • כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
    • אבטיפוס
    • התאמה אישית
    • הרשמה רשום
    • הרשמה
    • להתחבר
    • דווח על תוכן זה
    • הצגת אתר ב-Reader
    • ניהול מינויים
    • צמצום סרגל זה
 

טוען תגובות...
 

    %d בלוגרים אהבו את זה: