תגיות
אבהות, אימא, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן, אלה קרי הילדה מלפלנד, דבורית שרגל, נוריקו סאן הילדה מיפן, ספרות ילדים, ספרים
הבלוגרית דבורית שרגל אפשרה לי בסרטה, "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן", להתחבר מחדש לספר שאימא שלי הכריחה אותי לקרוא בילדותי
כריכת הספר נוריקו-סאן הילדה מיפן
כשהייתי בן שמונה העניקה לי אימא שלי במתנה ספר ישן ובלוי. היא הגישה לי אותו בחרדת קודש, ואני נאלצתי לכבד את המעמד ולקבל ממנה את ערימת הדפים המתפוררת הזו עם חיוך על פניי. לא רובוט משוכלל, לא מכונית על שלט רחוק, לא זוג אופניים מבריקים. ספר. ישן ובלוי וללא צבעים.
לספר קראו "נוריקו-סאן הילדה מיפן" (כתבה: אסטריד לינדגרן), ואימא שלי אמרה לי בהתרגשות שבגלל מספר הפעמים הרב שקראה בו בילדותה, היא החלה לקרוא בו מהסוף להתחלה. מעט מאוד פעמים בחיים אימא שלי הבהירה לי שהיא מצפה ממני לנהוג בצורה מסוימת. לרוב היא פעלה לפי אמונה שעליי לבחור את הדרך שלי לבד, בידיעה שהיא קרובה מספיק כדי לייעץ או לתמוך אם אצטרך. אבל עדיין, בגיל שמונה, כשמסרה לידיי את גיבורת ילדותה, היא הטילה עליי משימה: "תתאהב כמוני".
אבטיפוס 