סוּפֶּר-סָבְתָא

תגיות

יום הולדת 60, נכדים, סופר סבתא, סיפור ילדים

לכבוד יום הולדת 60 של אימא שלי, כתבתי לה סיפור ילדים. הנה הוא כאן, קצת באיחור

הִנֵּה בֹּקֶר כְּבָר הִגִּיעַ, סוּפֶּר-סָבְתָא בַּמִּטָּה.
תּוֹךְ שְׁנִיּוֹת הִיא מְדַלֶּגֶת, וְעוֹטָה אֶת גְּלִימָתָהּ

הָעוֹלָם, יוֹדַעַת סָבְתָא, לֹא מַמְתִּין וְלֹא עוֹצֵר
כָּל אֶחָד, לָמְדָה כְּבָר סוּפֶּר, מִסְתַּעֵר אוֹ מְוַתֵּר

סוּפֶּר-סָבְתָא נֶעֱמֶדֶת, וְסוֹפֶרֶת עַד שָׁלוֹשׁ
גַּם הַיּוֹם, יוֹדַעַת סָבְתָא, יֵשׁ הֲמוֹן הָרִים לִכְבֹּשׁ

סוּפֶּר-סָבְתָא מִסְתּוֹבֶבֶת, וְהוֹפֶכֶת, בְּלִי לִנְשֹׁם,
מִפֶּנְסְיוֹנֵרִית בְּפִּיגָ'מָה לְלֵיצָנִית עִם טַיְטְס כָּתֹם

וּמִיָּד הִיא מַמְרִיאָה לַעֲבֹר בֵּין אֲנָשִׁים,
מַגִּיעָה לְכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ כּוֹחוֹת הָעַל שֶׁלָּהּ דְּרוּשִׁים

מְפַזֶּרֶת רִגְעֵי אֹשֶׁר, מְחַלֶּקֶת חִיּוּכִים
הָאֲנָשִׁים, אוֹמֶרֶת סָבְתָא, צְרִיכִים לִהְיוֹת יוֹתֵר שְׂמֵחִים

סוּפֶּר-סָבְתָא מִסְתּוֹבֶבֶת, לֹא שׁוֹכַחַת גַּם קְפִיצָה
וּמִלֵּיצָנִית הִיא אָז הוֹפֶכֶת לְתַלְמִידָה שְׁקֵטָה וַחֲרוּצָה

וּמִיָּד הִיא מַמְרִיאָה, הִיא רוֹצָה לִלְמֹד הַ-כֹּ-ל
מַגִּיעָה לְכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ תַּמְשִׁיךְ לִצְמֹחַ וְלִגְדֹּל

בַּכִּתָּה הִיא מִתְיַשֶּׁבֶת, וְכוֹתֶבֶת דְּבַר חָכְמָה
בְּכָל פַּעַם הִיא נִזְכֶּרֶת שֶׁבְּיֶדַע יֵשׁ עָצְמָה

סוּפֶּר-סָבְתָא מִסְתּוֹבֶבֶת, מַחְלִיפָה אֶת הַבְּגָדִים
וּמִתַּלְמִידָה חִישׁ קַל הוֹפֶכֶת לְאִמָּא לְאַרְבָּעָה יְלָדִים

הָאֶחָד צָרִיךְ עֵצָה, הַשֵּׁנִי צָרִיךְ מַתְכּוֹן,
הַשְּׁלִישִׁי אוּלַי יַגִּיעַ, הוּא צָרִיךְ מָקוֹם לִישׁוֹן

הָרְבִיעִית גַּם מִתְקַשֶּׁרֶת, יֵשׁ לָהּ כֶּתֶם שֶׁל בֵּיצָה
סוּפֶּר-סָבְתָא הַקּוֹסֶמֶת, מַצִּילָה אֶת הַחֻלְצָה

סוּפֶּר-סָבְתָא מִסְתּוֹבֶבֶת, גַּם עַכְשָׁו יֵשׁ לָהּ מַדִּים
וְהִיא מַמְרִיאָה לְפֶתַע לְבַקֵּר תַּ'נְּכָדִים

הָאֶחָד צָרִיךְ סִפּוּר, הַשֵּׁנִי בְּדִיּוּק חִרְבֵּן
וּבָרֶקַע הִיא שׁוֹמַעַת קוֹלוֹת שֶׁל בֶּכִי מִתְנַגֵּן

מְחַבֶּקֶת, מְסַפֶּרֶת, מַצְחִיקָה, מְפַעְנַחַת,
בֵּין לְבֵין הִיא מַסְפִּיקָה לְנַגֵּב לַנֶּכֶד אֶת הַתַּחַת

סוּפֶּר-סָבְתָא מִסְתּוֹבֶבֶת, וְנוֹחֶתֶת בְּבֵיתָהּ
הַיְלָדִים בָּאִים בָּעֶרֶב (יֵשׁ לָהֶם כָּזוֹ שִׁטָּה)

בַּמִּטְבָּח הִיא מִתְמַקֶּמֶת, לְהָכִין תָּ'אֲרוּחָה
וְאַחַר כָּךְ מְאַרְגֶּנֶת חֲדָרִים לַמִּשְׁפָּחָה

סִיר שֶׁל קוּבֶּה עַל הַגַּז, חֲצִילִים אֶל הַתַּנּוּר
וְאִי אֶפְשָׁר גַּם בְּלִי עוּגָה – שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם בָּרוּר

סוּפֶּר-סָבְתָא מִסְתּוֹבֶבֶת, הַחַיִּים שֶׁלָּהּ הֵם דְּבַשׁ
הַיְלָדִים זוֹרְמִים לַבַּיִת, הַמִּטְבָּח כֻּלּוֹ נִכְבָּשׁ

הַצַּלַּחַת שֶׁל הַשְּׁנִיצֶל לֹא שָׁרְדָה בַּמִּתְקָפָה
סוּפֶּר-סָבְתָא מְגָרֶשֶׁת: "תְּנוּ לְהַעֲבִיר שְׁטִיפָה"

אַחֲרֵי הָאֲרוּחָה הִיא מִתְיַשֶּׁבֶת בַּסַּלּוֹן
הַיּוֹם כִּמְעַט כִּמְעַט נִגְמָר, עוֹד שְׁנִיָּה הוֹלְכִים לִישׁוֹן

סוּפֶּר-סָבְתָא מִסְתּוֹבֶבֶת, הַפִּיגָ'מָה כְּבָר נוֹסְפָה
שִׂימוּ סֶרֶט, הִיא אוֹמֶרֶת, אֲנִי בִּכְלָל לֹא עֲיֵפָה

סוּפֶּר-סָבְתָא מִתְנַמְנֶמֶת, בָּרֶקַע סֶרֶט מִתְקַיֵּם
כְּשֶׁתִּפְקַח אֶת עֵינֶיהָ, תֵּדַע בְּדִיּוּק אֵיךְ הִסְתַּיֵּם

לַיְלָה טוֹב, הִיא עוֹד לוֹחֶשֶׁת, לַקְּטַנִּים וְלַגְּדוֹלִים
וַעֲדַיִן מְבַקֶּשֶׁת: תַּשְׁאִירוּ לִי לִשְׁטֹף כֵּלִים

הָעוֹלָם, יוֹדַעַת סָבְתָא, לֹא מַמְתִּין וְלֹא עוֹצֵר
כָּל אֶחָד, לָמְדָה כְּבָר סוּפֶּר, מִסְתַּעֵר אוֹ מְוַתֵּר

סוּפֶּר-סָבְתָא אָז נִשְׁכֶּבֶת, וְסוֹפֶרֶת עַד שָׁלוֹשׁ
גַּם מָחָר, יוֹדַעַת סָבְתָא, יִהְיוּ הֲמוֹן הָרִים לִכְבֹּשׁ